טראמפ מאיים על איראן: "השקט שלפני הסערה"

בכיר ישראלי אמר את מה שבירושלים מסרבים להכיר בפומבי: אין אפשרות צבאית לסכל את ירי הטילים והרקטות של חיזבאללה. סיכולים ממוקדים מחלישים את הארגון, אבל לא משתקים אותו. כדי להשיג את זה צבאית, נדרשת מתקפה הרבה יותר דרסטית שאינה ריאלית. מאז שנאמרו הדברים, חיזבאללה ממשיך לירות, ואף פתרון מהותי לא נמצא באופק.

ישראל רוצה שלבנון תילחם בחיזבאללה, אך לבנון פשוט אינה מסוגלת לכך. לבנון רוצה שישראל תסוג משטחה, אך ירושלים חוששת מההשלכות הביטחוניות. המבוי הסתום הזה מתמשך, בעוד חצי מיליון מטר רבוע של רשתות לבלימת רחפני נפץ מוצגים כהישג, כשבפועל מדובר בצעד הגנתי שרחוק מלהספיק.

גם אם ישראל הייתה כובשת את כל לבנון ומשמידה את כל תשתיות המדינה, לא היה בכוחם של צעדים אלה כדי להשמיד את הרקטה האחרונה שיש לחיזבאללה. זו עובדה שאנשי מקצוע בצמרת ההחלטות מודים בה בחשאי, אך מסרבים להצהיר עליה בגלוי. ואפילו אם הייתה רצון, טראמפ ממנע מישראל לפעול באופן עוצמתי יותר, ואוסר הפצצות בביירות ובבקעת הלבנון.

לכן ההצעה שעולה כעת מגורמים שונים היא כלכלית לחלוטין: לפנות למנופים מדיניים במקום לצבאיים. ישראל תסיג כוחות שמוצבים מצפון לליטני, או תאפשר לתושבי כפרים ספציפיים לחזור לבתיהם, אחרי שיוכח שאינם קשורים לחיזבאללה. בתמורה, נשיא לבנון מישל עאון ייאות לפגוש את ראש הממשלה בנימין נתניהו, בבית הלבן, בנוכחות דונלד טראמפ. תמונה כזו, טוענים מצדדיה, תנחית מהלומה מדינית ותדמיתית על איראן שלא תשיג אף פעולה צבאית.

צילום: דונלד טראמפ

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם הלילה בחשבון ה-Truth Social שלו תמונה מאיימת: הוא נראה חובש כובע "Make America Great Again", מפנה אצבע מתריעה למצלמה, כשברקע ספינות מלחמה אמריקניות ומאחוריהן הצי האיראני. הכיתוב לצד התמונה: "זה השקט שלפני הסערה". הפוסט לא הותיר מקום רב לפרשנות.

המסר המאיים מגיע בנקודת זמן מדויקת: טראמפ נחת בארצות הברית ביום שישי לאחר ביקור בסין שלא הניב כל פריצת דרך בנושא האיראני. בשיחה עם עיתונאים בדרכו חזרה לוושינגטון, אמר טראמפ כי נשיא סין שי ג'ינפינג הביע תמיכה בפתיחת מצר הורמוז ובמניעת פיתוח גרעין איראני, אך הוסיף: "הוא היה רוצה לעזור. אם הוא רוצה לעזור, זה נהדר. אבל אנחנו לא צריכים עזרה."

מקורות המעורים בדיונים הפנימיים חושפים כי הממשל האמריקני מפוצל. חלק מהגורמים בפנטגון לוחצים לגישה אגרסיבית יותר, כולל תקיפות ממוקדות שיגבירו את הלחץ על טהרן להתפשר. אחרים מצדדים בהמשך הדיפלומטיה. טראמפ עצמו נטה בשבועות האחרונים לגישה הדיפלומטית, בתקווה שמשא ומתן ישיר בשילוב לחץ כלכלי יביא לעסקה, אך איראן כמעט ולא זזה מאז הפסקת האש שהוכרזה באפריל.

על פי דיווח שפורסם ב"ניו יורק טיימס", גורמים רשמיים במזרח התיכון מסרו כי ארצות הברית וישראל מבצעות כעת את ההיערכות הנרחבת ביותר לחידוש הלחימה מאז כניסת הפסקת האש לתוקף. שיחות תיאום מתנהלות ברמות הבכירות ביותר בצה"ל ובמוסד. גורמים ישראליים מציינים כי הצבא נמצא במוכנות שיא. ההחלטה הסופית של טראמפ צפויה כבר בשבוע הבא.

אם יחליט הנשיא לחדש את הפעילות הצבאית, כמה אפשרויות כבר מונחות על השולחן: פצצות נרחבות נגד מטרות צבאיות ותשתיות אזרחיות באיראן - כולל מטרות שנמנעו מלתקוף בסבב הקודם - וכן הצבת כוחות מיוחדים על אדמת איראן לצורך תפיסת חומר גרעיני. לפי הדיווח, מאות לוחמי קומנדו כבר הגיעו לאזור עוד בחודש מרץ כדי לאפשר אופציה זו. גורמים צבאיים מזהירים כי מבצע קרקעי עלול לדרוש אלפי חיילים ויטמון סיכון גבוה לאבדות.

בטהרן משדרים מסר נגדי. יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באגר קאליבאף הצהיר: "אנחנו מוכנים לכל האפשרויות, הם יופתעו." טראמפ בינתיים כבר דחה את הצעת השלום האחרונה של איראן וכינה אותה "לא מקובלת". ממצרף לכך פוסט שפרסם ביום שישי בבוקר שעון סין, שבו כתב בפשטות: המערכה הצבאית שלו נגד איראן "תמשיך!"

מישל עאון כבר הלך עד גבול מה שאפשרי עבורו. כבר עכשיו הוא מסתכן לא רק בכיסאו אלא בחייו, ולזירת ההיסטוריה הלבנונית יש תקדימים: קודמים לו נרצחו. אם ישראל מצפה שיתקדם עוד לכיוונה ללא ויתורים מצידה, היא מסתכלת על מציאות שונה מזו שקיימת בביירות.

מפגשים ישירים בין נציגים ישראלים ולבנונים כבר מתקיימים. פגישות בוושינגטון בשבועות האחרונים העלו הסכמות עקרוניות על הקמת מנגנון תיאום צבאי בחסות אמריקאית, שייכלול גם שיתוף פעולה מודיעיני. המפגש הבא מתוכנן לתחילת יוני. אבל עצם קיומם של מגעים ישירים, שהוא מאורע רב משמעות בפני עצמו, לא הוביל עד כה לתוצאות דרמטיות.

בלבנון חוששים שישראל שואפת לניהול קבוע של המלחמה, לא לסיומה. כלי תקשורת לבנוניים מדווחים שוושינגטון עשויה לרצות להעתיק את דגם רצועת עזה ללבנון הדרומית, שם ההרס כבר מתחיל להיראות כמו שכונות חרבות בעזה. מספר ההרוגים הלבנונים עולה על אלפיים מאז החלה הפסקת האש, ועל נסיגה אין מדברים.

הפרדוקס המרכזי: ישראל ניהלה הסכם הפסקת אש עם לבנון, בעוד המלחמה מתנהלת נגד חיזבאללה שממשלת לבנון אינה שולטת בו. פרשן לבנוני בכיר אמר בימים האחרונים: "אם צבא לבנון לא יורשה להתפרס בדרום לבנון בגלל הנוכחות הישראלית, הוויכוח על יכולותיו להתעמת עם חיזבאללה הוא חסר משמעות. גם אם מחר יצויד במיטב כלי הנשק, האם יידרש לפעול על פי מפה שתספק ממשלת ישראל?"

ברקע הכל אורבת איראן. אם תתחדש המלחמה בינה לבין ארה"ב, טהראן עשויה לנסות להבעיר מחדש את הזירה הלבנונית כדי למוטט את התהליך המדיני השברירי שנרקם, ולבסס מחדש את שליטתה בביירות. גורם לבנוני אמר בהקשר זה: "ממשלת לבנון זקוקה להישגים מוחשיים שתציג לציבור כדי להתמודד מול ביקורת חיזבאללה. זהו אינטרס אמריקאי וישראלי לא פחות מהיותו אינטרס לבנוני." ישראל, על פי הדיווחים, עדיין לא הטמיעה תפיסה זו.

הלחץ על טראמפ מגיע גם מהפנים. הסגירה המתמשכת של מצר הורמוז הביאה לעלייה חדה במחירי הנפט והגז בארצות הברית, ודירוג התמיכה בנשיא בתחום הכלכלי ירד. הרפובליקנים חרדים מפני ההשלכות של בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר הקרוב, וטראמפ עצמו מאוחד בגישה אחת: "יש להם אינטרס להגיע להסכם. אם זה לא יקרה - יהיה להם קשה מאוד."

בממשל מנסים לשמר את שני הקצוות גם יחד. סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס אמר כי "ביצע שיחות מרובות עם ג'ארד קושנר, סטיב ויטקוף, ועם מספר שותפים בעולם הערבי", ואמר: "אני חושב שאנחנו עושים התקדמות. השאלה היא האם מספיק." גם דוברת הבית הלבן אנה קלי הדגישה בהצהרה רשמית: "העדפתו של הנשיא היא תמיד דיפלומטיה", אך הוסיפה: "לארצות הברית יש יתרון מקסימלי על המשטר, והנשיא יקבל רק עסקה שתגן על הביטחון הלאומי של ארצנו."

טראמפ מנסה גם להרחיב את מעגל השותפים. הנשיא פונה לאיחוד האמירויות לקחת חלק פעיל יותר במלחמה, ואף להשתלט על יעדים איראניים במצרי הורמוז. זאת לאחר שפורסם בשבוע שעבר כי האמירויות תקפה בשטח איראן מספר פעמים במהלך הלחימה. גורמים ישראליים ציינו בינתיים כי על אף ההיערכות, טראמפ ככל הנראה לא ייתן הוראה לפירוק מלא של השלטון האיראני: "הוא לא יעשה עכשיו את מה שלא עשה במשך 42 ימים. הוא תקוע."

ההכרעה של טראמפ בין דיפלומטיה לחידוש לחימה צפויה בימים הקרובים, כשהשעון מתקתק לקראת סיום הפגרה שהוא עצמו הגדיר. המפגש הצבאי הבא בין המשלחות מתוכנן לפני יוני, ואחריו פגישה מדינית נוספת, אך ללא שינוי בעמדות הישראליות על נוכחות בדרום לבנון, קשה לצפות לפריצת דרך.