ועדת החוץ והביטחון של הכנסת פתחה היום דיון בשני חוקים מרכזיים שנמצאים בלב הסכסוך הקואליציוני של השנים האחרונות: חוק הפטור מגיוס וחוק הארכת שירות החובה. הדיון מתקיים ברגעים האחרונים ממש לפני שהכנסת צפויה להצביע על פיזורה שלה.
התזמון אינו מקרי. ניסיון להניע את חוק הגיוס בדיוק כשהכנסת עומדת בפני סיום כהונתה הוא מהלך שיש לקרוא אותו לא רק כפעולה חקיקתית, אלא כניסיון לייצר עמדת פתיחה, עובדה חקיקתית, או לפחות תדמית של התקדמות, לפני שהבמה מתפרקת.
שני החוקים שעל סדר יומה של הוועדה קשורים זה לזה בקשר הדוק. חוק הפטור מגיוס עוסק בשאלה המרכזית של גיוס החרדים לצבא, שהפכה לאחד ממוקדי המתח החדים ביותר בין הקואליציה לאופוזיציה, ובין המגזר החרדי לציבור הרחב, בייחוד מאז פרוץ המלחמה. חוק הארכת שירות החובה, לעומתו, נוגע ישירות בנטל הנופל על כתפי החיילים המשרתים.
הדיון מתקיים על רקע לחץ גובר לגיוס שווה יותר, בעיקר בצל המלחמה בעזה ואובדן החיים בשדה הקרב. שאלת הגיוס הפכה מנושא פוליטי מחזורי לכאב ציבורי מוחשי, כשמשפחות שכולות ומילואימניקים מתשאלים בקול רם מדוע חלק מהחברה הישראלית פטור מהנטל.
במקביל, נחשף מהלך נוסף הקשור לנושא הגיוס: המשנה ליועמ"שית גיל לימון ויועמ"ש רשות מקרקעי ישראל שלחו מכתב חריף למזכיר מועצת מקרקעי ישראל, ובו הם מאשימים כי נוסח החלטה שהופץ לחברי המועצה מנוגד לפסיקת בית המשפט העליון ומרוקן מתוכן את סנקציות הגיוס שנקבעו.
הרקע: מועצת מקרקעי ישראל אישרה עקרונית כי זכאות להגרלות "דירה בהנחה" ו"מחיר מטרה" תותנה בהסדרת המעמד מול צבא. ההחלטה הזו לא ירדה מן העולם, אבל מה שקרה לאחר מכן הוא שמישהו טרח להכניס לנוסח שהופץ לחברי המועצה סעיף נוסף, שלפיו הסנקציה תיכנס לתוקף רק לאחר שצה"ל יעביר לגורמים הרלוונטיים את נתוני חייבי הגיוס.
בחוות הדעת שהוגשה למזכיר המועצה נקבע במפורש כי הסעיף הזה אינו תואם את ההחלטה שאושרה בפועל בישיבה. יתר על כן, נקבע כי הוא מנוגד לפסיקת בית המשפט העליון. המשמעות: גם אם ההחלטה המקורית הייתה תקפה מבחינה משפטית, הנוסח שהופץ בפועל מבטל אותה ברמה המעשית.
גורם משפטי שמעורה בפרטים הסביר את הלוגיקה שעומדת מאחורי הסעיף: "בנו על זה שהצבא יתעכב בהעברת הנתונים, וכך קיוו למשוך זמן ולמסמס את ההחלטה". כלומר, כל עוד צה"ל לא מעביר את הנתונים, הסנקציה לא חלה, וחייבי הגיוס ממשיכים להיות זכאים להגרלות הדירות כאילו שלא הוחלט דבר.
מדובר בתרחיש שבו ניסוח טכני לכאורה של החלטה מנטרל לחלוטין את תוכנה. הסעיף שהוכנס יוצר תלות בגורם חיצוני, שאין כל ודאות מתי ואם ימלא את חלקו, ובכך הופך את ההחלטה לחסרת שיניים מבחינה מעשית.
הנוסח שהופץ כלל אם כן שני חלקים: האחד, עקרון שאושר בישיבה בפועל והתנה זכאות בהסדרת הגיוס. השני, סעיף חדש שלא אושר בישיבה, ושמנע את כניסת העקרון לתוקף עד לקבלת נתונים מצה"ל. לפי חוות הדעת, הסעיף השני זה שהוא הבעייתי, משפטית ועניינית.
לא ברור עדיין מי אחראי להכנסת הסעיף המנוגד לנוסח. עם זאת, הצעד של גיל לימון ויועמ"ש רמ"י מעניין בהקשרו הרחב יותר: שני הגורמים המשפטיים הראשיים בתחום מקרקעי המדינה מצאו לנכון לאזהר בפה מלא שמשהו כאן לא תקין, ולא מבחינה פרוצדורלית בלבד. ההכנסה של תנאי תלוי בגורם חיצוני לתוך נוסח החלטה שכבר אושרה אינה נראית כטעות — אלא כשיטה. מי שכתב את הסעיף הנוסף ידע בדיוק מה הוא עושה.
חוות הדעת של גיל לימון ויועמ"ש רמ"י ברורה: הנוסח שהופץ לא יכול לעמוד. מה שאושר בישיבה הוא שאושר, ואי אפשר להכניס לנוסח הרשמי תנאים שלא היו על השולחן, ובוודאי לא כאלה שמנוגדים לפסיקת בית המשפט העליון.
העיתוי של הדיון בוועדה אומר הרבה על האופן שבו הכנסת הנוכחית פועלת ברגעיה האחרונים. כשהצבעה על פיזור הכנסת עומדת על הפרק, כל מהלך חקיקתי הופך לאקט פוליטי מובהק. לא בטוח שיש מישהו בחדר שמאמין שהחוקים הללו יושלמו לפני הפיזור, אבל הדיון עצמו שווה כותרת, ולפעמים זה מספיק.
הפרדוקס הוא מוחלט: הכנסת שנכשלה שנים לפסוע את חוק הגיוס, בוחרת לדון בו דווקא בשעה שבה כוחה החקיקתי כמעט ואינו קיים. מי שמנהל את הדיון הזה יודע שהוא לא מחוקק, הוא משדר.
כעת עובר הכדור גם למועצת מקרקעי ישראל ולמזכירה. השאלה היא כיצד תתמודד המועצה עם האזהרה המשפטית החריפה, ואם הנוסח יתוקן כדי לשקף את ההחלטה שאושרה בפועל, ללא הסעיף שלמעשה עוצר את הסנקציה. נכון לעכשיו, לא ידוע אם המועצה תקיים ישיבה נוספת לאישור נוסח מתוקן, או כיצד ישפיע הלחץ המשפטי על ההמשך.
ההצבעה על פיזור הכנסת צפויה להתקיים בשעות הקרובות, ועמה ייסגר הפרק גם על הדיון שהחל היום בוועדה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה