מלדנוב חשף: ישראל תקפיא את הפסקת האש עד שחמאס יתפרק

הנציג העליון של מועצת השלום, ניקולאי מלדנוב, הציג היום (חמישי) בפני מועצת הביטחון של האו"ם מתווה בן 15 סעיפים ליישום תוכנית השלום של הנשיא טראמפ לעזה. המסר המרכזי שלו היה חד: "בפני ישראל והפלסטינים עומדות כעת רק שתי אפשרויות - סטטוס קוו מידרדר, או התחלה חדשה. אין אפשרות שלישית".

לב המתווה הוא עקרון ההדדיות: כל צעד של צד אחד מפעיל צעד מקביל של הצד השני, עם ועדת אימות עצמאית שמאשרת כל שלב לפני המעבר לבא. המסגרת נבנתה לדבריו בשיתוף מצרים, טורקיה, קטאר וארצות הברית, ובהסתמך על משוב מהפלגים הפלסטיניים עצמם. מלדנוב מסר כי קיבל ערבויות מישראל: "ברגע שחמאס יתחייב למתווה, ישראל תפעל ללא דיחוי למלא את יתר התחייבויותיה". כלומר, ישראל מקפיאה חלק מהתחייבויותיה מהסכם הפסקת האש עד לרגע שחמאס ייכנע למתווה.

זו הפעם הראשונה שגורם בכיר בזירה הבינלאומית מאשר בפומבי שישראל בנתה מנגנון תנאי מפורש: קודם פירוז, אחר כך שאר ההסכם. הגדלת הסיוע ההומניטרי, נסיגת הכוחות לגבול - כל אלה ממתינים ל"כן" של חמאס.

התוכנית כוללת חמישה עקרונות מרכזיים מפורשים: פירוז חמאס, הגברת הסיוע ההומניטרי, הטמעת מועצת טכנוקרטים לניהול הרצועה, הקמת כוח שיטור פלסטיני חדש, ופריסת כוח ייצוב בינלאומי לצד נסיגה ישראלית מהשטח. הרקע לפרסומה הוא שיחות שהתנהלו לאחרונה בין מצרים, ישראל וחמאס על שיקום הרצועה - שיחות שלא הניבו הסכם ונתקלו בקשיים מהותיים סביב השאלה מי מחזיק בנשק בסוף התהליך ומי מפקח על זרימת הכסף והציוד לתוך הרצועה.

העיקרון המנחה של התוכנית, כפי שניסח מלדנוב, הוא "סמכות אחת, חוק אחד ונשק אחד" ברצועת עזה. אך כדי להימנע מתמונה של כניעה פומבית, הוא הבהיר שאף ארגון פלסטיני חמוש לא יידרש להעביר נשק לידי ישראל - אלא לוועדה הלאומית לניהול עזה. התוכנית מציעה פירוק הדרגתי, חנינה מותנית למי שיניחו נשק ויחיו על פי החוק, ומעבר בטוח לכל מי שיבחרו לעזוב את הרצועה לחלוטין. בנוסף, מי שיניחו נשקם יזכו לשילוב מחדש במערכות אזרחיות ולתמיכה כלכלית.

כוח ייצוב בינלאומי, לפי המתווה, ישמש כחיץ בין כוחות צה"ל לאזורים שיועברו לשליטת הוועדה הפלסטינית, יסייע בפירוק הארגונים החמושים ויגן על הפעילות ההומניטרית. ישראל, מצדה, מתחייבת לנסיגה הדרגתית של כוחותיה לגבול עזה על פי לוח זמנים מוסכם - אך רק בכפוף להתקדמות מאומתת בפירוק חמאס. הבעיה המובנית שאף אחד עדיין לא הסכים לספק חיילים לכוח הבינלאומי, ולא ברור מי יאמן את כוח השיטור הפלסטיני החדש ותחת איזו סמכות.

התמונה שצייר מלדנוב מהמצב בשטח אינה מחמיאה לאיש. כ-80% מהמבנים ברצועה ניזוקו או נהרסו, 70 מיליון טונות של הריסות פזורות ברחביה, ויותר ממיליון בני אדם חיים ללא מחסה קבוע. כ-80% מהפלסטינים בגיל העבודה מובטלים. המתאם ההומניטרי של האו"ם, ד"ר רמיז אלקברוב, ציין כי ישראל שולטת כעת בכ-60% מרצועת עזה, לעומת כ-52% מיד לאחר הפסקת האש. תוכנית הסיוע ההומניטרי המוערכת בכ-12.06 מיליארד דולר קיבלה עד כה רק 540 מיליון דולר בלבד.

על אף הנתונים הקשים, מלדנוב בחר לסיים בחזון: "עזה יכולה להיבנות מחדש על ידי פלסטינים, עם סחורות שינועו דרך המעברים, נמל שיטפל בסחר, צעירים שיעמדו בתור לאוניברסיטאות, חשמל מרשת החשמל ועשרות אלפי מקומות עבודה חדשים במגזר הציבורי". הוא גם ציין כי מספר העזתים הנהנים מסיוע הומניטרי עלה מ-400 אלף לכשני מיליון בני אדם, ואחוז אחד בלבד מהסיוע מגיע לארגוני הטרור.

הדיון במועצת הביטחון חשף סדקים עמוקים בין המעצמות. שגריר ארה"ב, מייק וולץ, תמך ברורות בעמדה הישראלית: "חמאס חייב להתפרק מנשקו, נקודה. זהו הצעד הקריטי הבא, הדבר כולל את ההשמדה הבלתי הפיכה של כל התשתיות הצבאיות, הטרוריסטיות וההתקפיות, כולל מנהרות ומתקני ייצור נשק". לעומתו, השגריר הצרפתי ז'רום בונפנט הציג גישה הפוכה: "שיקום החיים אינו יכול להיות תלוי בהצלחת פירוק חמאס, שכן הדבר ייתן לחמאס את מפתחות עתיד פלסטין". הוא גם ציין כי מאז הפסקת האש נהרגו 850 פלסטינים בעזה.

הפרדוקס האמיתי שמוסתר מאחורי הנאומים הוא כזה: כל עוד חמאס לא מפרק נשקו, ישראל לא מזיזה כוחות; וכל עוד ישראל לא מזיזה כוחות, חמאס לא מרגיש לחץ מספיק לפרק נשק. מלדנוב ניסה לבנות מנגנון שישבור את המעגל הזה, אבל ההכרעה האמיתית נמצאת לא בסעיפים אלא בנכונות של כל צד לזוז ראשון. נקודת תורפה נוספת שמלדנוב עצמו מודע לה היא הסכנה של "קיפאון מוסדר": אם לא יחול שינוי מבני, עזה תישאר מפולגת ומשותקת - לא תחת שלטון חמאס מלא, לא תחת שלטון פלסטיני חלופי, ולא תחת ממשל בינלאומי, אלא תחת מצב ביניים שלא הוכרז רשמית, שבו ישראל שולטת שלטון ביטחוני ואין גוף אזרחי עם סמכות אמיתית.