חיזבאללה מסלים את האיומים נגד ממשלת לבנון, ומזכ"ל הארגון נעים קאסם הכריז בפומבי כי "זוהי זכותו של העם לצאת לרחובות, להפיל את הממשלה ולהפיל את הפרויקט האמריקני-הישראלי". בלבנון מתעורר חשש ממשי מתרחיש דומה לאירועי 7 במאי 2008, שבהם הוציא חיזבאללה את אנשיו לרחובות, השתלט על חלקים מביירות וגרם לעשרות הרוגים ומאות פצועים.
גורם בממשלת לבנון הסביר כי חיזבאללה ממתין לתוצאות שני מסלולי משא ומתן מקבילים: שיחות בין ארצות הברית לאיראן, ושיחות ישירות בין לבנון לישראל בוושינגטון. לדבריו, הנהגת הארגון מבינה שלחץ עתידי עשוי לדחוף אותו לכיוון הפיכתו למפלגה פוליטית רגילה, מה שמסביר את הדחייה הנחרצת שלו לכל דרישה לפירוק נשק.
הגורמים המדיניים בלבנון לא שמרו על איפוק בתגובתם לאיומי קאסם. גורם מדיני לבנוני אמר לעיתון "נדאא אל-ווטן" כי קאסם "מנותק מהמציאות", והזמין אותו להנחות את שני שרי חיזבאללה לפרוש מהממשלה. פרשן פוליטי לבנוני שהתראיין לתקשורת הסעודית הלך רחוק יותר וקבע כי "האיומים הנוכחיים של חיזבאללה להפיל את הממשלה אינם אלא התרברבות, הפחדה וביטוי למצוקה שבה נמצא הארגון".
אולם מאחורי הרטוריקה הנחושה מסתתרת מציאות כוח שקשה להתעלם ממנה. על פי הערכת מכון המחקר עלמא, ארסנל הטילים והרקטות של חיזבאללה עומד על כ-25,000, בנוסף למלאי של כ-1,000 כטב"מי נפץ וכוח אדם של בין 40,000 ל-50,000 מחבלים, לא כולל כוחות מילואים. נתונים אלה מקשים על צבא לבנון למלא את תפקידו, בפרט כאשר חלק מקציניו אינם ששים לקדם תוכנית פירוק נשק.
על רקע זה, המזרחן הבכיר פרופ' אייל זיסר מתח ביקורת חריפה על האסטרטגיה הישראלית. "אנחנו עושים את כל הטעויות האפשריות בלבנון", קבע. לדבריו, הפעלת לחץ על האוכלוסייה השיעית בדרום לבנון אינה משיגה את מטרתה, בדיוק כשם שפגיעה באזרחים בעזה לא השפיעה על מנהיגי חמאס. "זה רק מחזק את תחושת המסר של 'אנחנו הקורבן התמידי', מחזק את הלכידות ומגייס את התמיכה", הסביר. לשיטתו, הפתרון טמון בפגיעה מערכתית בתשתיות הארגון עצמו ולא בלחץ על האוכלוסייה.
זיסר הוסיף אזהרה חמורה לגבי הכשל המבצעי הנוכחי: "היום נגררנו בטיפשות למלחמת התשה בדרום לבנון. אנחנו פועלים קצת מעבר לקו המגע וקו הגבול, ומאבדים חיילים". כשנשאל האם על ישראל לסגת, הבהיר כי שהייה בשני הקילומטרים הפנימיים אינה מועילה, אך נסיגה מלאה תוביל להפסקת אש שאי אפשר לסמוך עליה.
פרשן לבנוני מציג תמונה עגומה עוד יותר: ההסלמה הישראלית אינה מחלישה את חיזבאללה אלא מחזקת אותו, גם בקרב לבנונים המתנגדים לו. מדינה שאינה מסוגלת למנוע תקיפות אוויריות ואינה יכולה להגן על אזרחיה נראית חסרת ישע, בעוד חיזבאללה נתפס כגורם היחיד המסוגל להתמודד עם ישראל. לבנונים רבים שאינם מזדהים עם הארגון מוצאים את עצמם חשדניים יותר כלפי הרטוריקה הישראלית, לא מפני ששינו עמדתם אלא מפני שההסלמה מחייה זיכרונות קולקטיביים של מלחמות ופלישות.
אירועים שהובילו למות אזרחים נוצרים ולחילול אתרים דתיים נוצריים הוסיפו מימד רגיש במיוחד לתמונה, ופגעו דווקא בשכבה שנחשבת הרחוקה ביותר מחיזבאללה. על פי הדיווחים, נוצרים רבים חשו שהשיח הישראלי על שלום עם הלבנונים איבד את אמינותו, ולו בשל המראות שנגרמו במהלך הלחימה.
מנגד, ניתוח שפורסם בישראל היום מציב זווית שונה: למרות מה שנראה כמלכוד, ישנו אופק תקווה הטמון בהישג המצטבר של הפגיעה בחיזבאללה. הכותב מציין כי היסטורית, כל הסדר מדיני שהושג עם הארגון, מהבנות מבצע "ענבי זעם" ב-1996 ועד החלטת האו"ם 1701, נעקף על ידו בעורמה. לכן, קיים טיעון כי ללא החלשה משמעותית של כושר הלחימה של חיזבאללה, גם הסכמות שייוצרו בוושינגטון לא יוכלו להתממש.
בינתיים, שיחות בין ישראל ולבנון נמשכות בוושינגטון, וחיזבאללה לא מצליח לחסום אותן, לראשונה מזה שנות דור. ההמתנה לתוצאות המשא ומתן האמריקני-איראני תקבע במידה רבה אם הארגון יבחר בהסלמה מבוקרת, בהפגנת כוח ברחובות ביירות, או בהמשך שמירה על מצב הקפאון הנוכחי.
המשך ההתפתחויות במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן, ובין ישראל ולבנון, יקבע אם חיזבאללה יממש את איומיו ברחובות - או ימתין ויצפה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה