נתניהו מודה: ההסכם המתגבש עם איראן לא מגביל העשרת אורניום

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה בצורה מפורשת: ההסכם המתגבש עם איראן אינו כולל את סוגיית האורניום המועשר. זו הודאה חריגה ומטרידה, שכן הצבר האורניום האיראני נחשב לאחד האיומים הישירים ביותר על יכולתה של ישראל לבלום את הפצצה האיראנית. ועם זאת, ישראל מצהירה כי היא תומכת במזכר ההבנות.

מדובר בפרט משפטי וביטחוני שקשה להמעיט בחשיבותו. אורניום מועשר ברמה גבוהה הוא חומר הגלם להכנת נשק גרעיני. כל הסכם שאינו מסדיר במפורש את כמויות האורניום, את רמות ההעשרה ואת אופן הפיקוח עליהן, משאיר פרצה מהותית בכל מנגנון ביקורת ואכיפה.

השאלה הישירה שעולה מההודאה של נתניהו היא: מה בדיוק כן כלול במזכר ההבנות? אם ההסדר אינו מתייחס לאורניום המועשר, מה הוא מגביל? על פי הדיווחים, מזכר ההבנות עוסק בעיקר בסוגיות טכניות צרות יחסית, מבלי לכסות את הגרעין הביטחוני של הסוגייה האיראנית.

ההודאה של נתניהו מעמידה את ישראל במצב עמדה סותרת לכאורה: מצד אחד, ממשלתו הצהירה שוב ושוב כי ישראל לא תאפשר לאיראן להגיע לנשק גרעיני. מצד שני, היא תומכת במסמך שאינו מונע את המשך ההעשרה. ההיגיון שעומד מאחורי תמיכה זו לא הוסבר עד כה באופן גלוי ומלא.

מבחינה משפטית וטכנית, מזכר הבנות אינו הסכם מחייב במשפט הבינלאומי. הוא אינו אמנה, הוא אינו חוזה ברמת "ג'יי-סי-פי-או-איי" מ-2015, והוא אינו יוצר חובות אכיפות בפורומים בינלאומיים. כלומר, גם אם היה כולל התייחסות לאורניום המועשר, יכולת האכיפה שלו הייתה מוגבלת.

הבעיה מעמיקה כשמביאים בחשבון את הנתונים שמפרסמת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. על פי ההערכות, לאיראן יש כיום כמות אורניום מועשר שמספיקה, בתהליך עיבוד נוסף, לייצור מספר ראשי נפץ גרעיניים. מדובר בעובדה מוצקה שאינה שנויה במחלוקת. ועל רקע זה, הסכם שאינו מתייחס כלל לצבר הזה נתפס בחוגים ביטחוניים כחסר שיניים.

בירושלים נמנעים בינתיים מהסברים מפורטים. אין עמדה רשמית שמנמקת מדוע תמיכה במסמך שאינו מכסה את אחת הסוגיות הקריטיות ביותר היא מדיניות נכונה. מקורות הקרובים לדיונים טענו כי ישראל שיקללה את כלל הנסיבות, אך לא פירטו אילו שיקולים הכריעו את הכף.

מבחינת ההשלכות המשפטיות הפרקטיות: כיוון שמזכר ההבנות אינו מחייב ואינו מסדיר את נושא האורניום המועשר, ישראל אינה יכולה להסתמך עליו כעיגון משפטי לכל מהלך עתידי שתנקוט נגד איראן. כלומר, התמיכה בו אינה מגבילה את ישראל, אך גם אינה מעניקה לה כלים חדשים.

השאלה שנותרת פתוחה היא מה יקרה עם הצבר הקיים. גם אם ייחתם הסכם מלא בעתיד, השאלה אם איראן תידרש לצמצם, להוציא מהמדינה או להשמיד את האורניום המועשר שכבר הצטבר היא השאלה המכרעת. תשובה לשאלה זו לא ניתנה.