שר החוץ האיראני טוען: ההסכם עם ארה"ב יכלול נסיגת ישראל מלבנון

שר החוץ האיראני עבאס עראקג'י העניק הלילה ראיון מתפרץ לטלוויזיה האיראנית שבו חשף את פרטי ההסכם המתגבש עם ארצות הברית - ולפי דבריו, החתימה הראשונית צפויה להתרחש כבר בימים הקרובים, מרחוק ובאופן דיגיטלי. אבל מה שעראקג'י הציג כניצחון אסטרטגי של טהרן, מנוגד בנקודות מרכזיות למסרים שיוצאים מהבית הלבן - וישראל מלאה חששות.

עראקג'י ניסה לבנות נרטיב של ניצחון. "הזמן הטוב ביותר לסיים מלחמה הוא כאשר ידנו על העליונה," הצהיר, "עמדנו במשך 40 יום מול מה שנחשבת למעצמת-העל של העולם." לדבריו, ההסכם יכלול שני שלבים: סוגיית הגרעין הועברה לשלב השני, כיוון שהדרישות האמריקאיות בשלב הנוכחי "לא היו מקובלות בשום אופן." בבית הלבן, לעומת זאת, מבהירים שהמטרה המרכזית כבר נקבעה: "החומר המועשר יושמד ויוצא מאיראן, ותוכנית הגרעין תפורק." זה פער לא קטן.

הפרטים שעראקג'י חשף לגבי מצר הורמוז הם כנראה הדרמטיים ביותר. לטענתו, "ניהול מצר הורמוז לא יחזור למתכונת שהייתה קיימת לפני המלחמה" - איראן ועומאן יתחילו לגבות אגרות על כל מעבר, ו"השירותים לא יינתנו עוד בחינם." תשלום אגרות, לדבריו, יהיה חובה. בוושינגטון אומרים בדיוק ההפך: אחת ממטרות העל של ממשל טראמפ היא פתיחה מלאה של המצר והסרת כל איום על חופש השיט.

גם בנושא לבנון הוצגה בריאיון תמונה שמעיבה על ישראל. עראקג'י הצהיר כי "מעולם לא שכחנו את לבנון, כי חיזבאללה לחמו לצדנו ולעולם לא ננטוש אותם." לדבריו, ההסכם יכלול סעיף מפורש על סיום הלחימה בחזית הצפונית של ישראל, וכן התחייבות לנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה בדרום לבנון. "הבהרנו זאת במפורש לצד השני," אמר. בממשל האמריקאי מיהרו לצנן: אם חיזבאללה יפר את ההסכם ויירה לישראל, וושינגטון תגבה את זכות ההגנה העצמית הישראלית ולא תצפה ממנה לנצור את האש.

מבחינה כלכלית, עראקג'י הבטיח שבמסגרת ההסכם ישוחררו הנכסים המוקפאים של איראן, ש"לא תאפשר עוד להקפיא מחדש אף אחד מנכסיה," ושתגובש תוכנית שיקום שתפצה את איראן על נזקי המלחמה. הבכיר האמריקאי שהשתתף בתדרוך עיתונאים אמר מפורשות: "האיראנים לא יקבלו כסף רק על חתימה על ההסכם" - המנגנון מבוסס על "פעולה תמורת פעולה" בלבד. בישראל, שגורמים ממנה פנו בשישי בבוקר לבית הלבן לאחר הדיווחים האיראניים, נאמר שהדיווחים "הציגו את ההסכם באופן שגוי."

מחירי הנפט הגלובליים נפלו בסוף השבוע בעקבות הערכות כי המשא ומתן המתנהל בין איראן למדינות המערב על הסכם גרעין חדש עשוי להוביל להסרת סנקציות ולהגדלת היצע הנפט בשווקים. מחירי הנפט נעו בשבוע האחרון סביב 80 עד 85 דולרים לחבית, והירידה משפיעה על שווקי המטבעות ועל כלכלות שתלויות ברמות מחיר גבוהות של הנפט - ובראשן קנדה, שהדולר שלה נחלש בהתאם. גם מדינות ייצור מרכזיות כמו סעודיה, שתקציבן מחושב על בסיס מחיר נפט גבוה, צפויות להרגיש את הלחץ, וכך גם ארצות הברית, שהפכה ליצרנית נפט מובילה וחשופה להשפעות של ירידות מחיר על ענף האנרגיה המקומי שלה.

בסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו אמרו בשיחות סגורות: "החשש הגדול הוא שטראמפ יעשה לנו את מה שאובמה עשה" - כלומר, שיסתפק בדילול האורניום המועשר מבלי להוציאו מאיראן. לפי הדיווחים, טראמפ הודיע לנתניהו כי ההסכם צפוי להיחתם בתוך ימים. הפוסט שבו טען טראמפ כי הסכם הושג הפתיע את נתניהו, ושעה לאחר מכן התקשר הנשיא האמריקאי לראש הממשלה. "ביבי כנראה הבין שהסכם עומד לקרות, ושהוא לא יכול לעצור אותו," אמר בכיר אמריקאי.

צילום: נוצר באמצעות AI

ובאותו הזמן, בית המשפט המחוזי בחיפה דן פרשה שממחישה את עומק הלוחמה הסמויה. רענן אוחנה, תושב הכרמל בן 44, נאשם בריגול עבור המודיעין האיראני לאחר שגויס בינואר 2026 דרך קבוצת טלגרם למחפשי עבודה. מפעיל איראני שהציג עצמו כ"רונלד בייקר" גייס אותו באמתלת עבודה בתחום השילוח הבינלאומי - תחום שבו עבד אוחנה שנים רבות. עד נובמבר 2025 שימש כרפרנט ייצוא בחברת המשלוחים הבינלאומית "פריץ", וצבר ידע מקצועי בנושאי יצוא, שרשרת אספקה ובידוק מטענים. "תחום עיסוקו רלוונטי במיוחד עבור מפעיליו," ציינו בשב"כ.

על פי כתב האישום, בין ינואר למרץ 2026, כולל בתקופת מבצע "שאגת הארי," ביצע אוחנה משימות צילום באזורים רגישים, מסר מידע על פרצות אפשריות בבידוק הביטחוני בנמלים, וסיפק מסמך המפרט כיצד ניתן להעביר אמצעי לחימה מסין לישראל תחת סיווג של "חומרים מסוכנים." בשלב מסוים הגיע לנקודת ציון בשכונת עין הים בחיפה, צילם את קו הים והמרחב, והתבקש לאתר ולצלם ספינות מלחמה אמריקאיות. בסך הכל קיבל שווה ערך לכ-2,500 שקלים במטבעות קריפטוגרפיים. שב"כ ומשטרת ישראל עצרו אותו ב-17 במאי, ובית המשפט הורה על הארכת מעצרו עד החלטה אחרת.

בשב"כ מציינים כי מהחקירה עולה שגורמי המודיעין האיראניים פועלים ביתר שאת לגייס אזרחים ישראלים דרך רשתות חברתיות, בעיקר בהצעות עבודה ובהצעות בעלות אופי רומנטי. הפרשה מגיעה בדיוק ברגע שבו טהרן מציגה עצמה בפומבי כצד שמגיע להסכם מרצון, בעוד מנגנוני הריגול שלה ממשיכים לפעול.