דובר ועדת החוץ והביטחון בפרלמנט האיראני, אברהים רזאאי, השמיע השבוע איום מפורש: גם אם מדינה כלשהי מבקשת להגיע להסכם או להבנה עם איראן, הדרך לכך עוברת, לדבריו, בהענשת ישראל. "גם אם תרצו הסכם או הבנה, הדרך לכך עוברת בהענשת המשטר הציוני", אמר.
הדברים אינם מגיעים מדמות שולית. רזאאי הוא הפנים הרשמיות של הוועדה האחראית על מדיניות החוץ והביטחון של הפרלמנט האיראני, ובשבוע שעבר כבר הוכיח שדבריו אינם רטוריקה ריקה. לאחר שישראל תקפה את שכונת דאחייה בלבנון, הוא יצא בהצהרה פומבית ובה הבטיח נקמה איראנית.
הדפוס ברור: איש זהה, שבוע אחד אחרי שבוע, מעלה את הרף. קודם הבטחת נקמה על התקיפה בדאחייה, עכשיו קביעה שכל פתרון דיפלומטי בכלל, לא רק עם ישראל, מותנה בפגיעה בה תחילה. זה לא עמדה משא ומתנית, זו הצבת איסרוף כתנאי סף.
מבחינת טהראן, ההיגיון הפנימי פשוט: כל הסכם שייחתם ללא מרכיב של "הענשת ישראל" ייחשב בעיניהם לכניעה. רזאאי ממסגר זאת לא כדרישה קיצונית אלא כצעד הכרחי בכל מסלול דיפלומטי. מי שרוצה שיחות, אומר הפרלמנטר, צריך לדעת מה המחיר.
ההצהרה מגיעה על רקע מתיחות חריפה בין ישראל ואיראן, שהתגברה לאחר התקיפה הישראלית בדאחייה. האיראנים עדיין לא הגיבו צבאית בפועל, אבל גורמים בכירים חוזרים ומשמיעים הצהרות ברוח זו - כדי ליצור לחץ ציבורי פנימי וגם כדי לסמן לשותפים בינלאומיים פוטנציאליים את קווי הגבול שלהם.
מה שמאפיין את רזאאי בהצהרה הנוכחית הוא הכיוון שבו הוא מפנה את האיום. הוא לא מדבר רק על ישראל, ולא רק על נקמה צבאית. הוא מדבר על כל צד שלישי שיבקש לנהל מו"מ עם איראן, ומציב בפניו תנאי מוקדם. כלומר, אם מדינה מערבית, ערבית או כל גורם אחר יבקש לפתוח ערוץ דיפלומטי עם טהראן, הוא ידרוש ממנה להוכיח תחילה שנקטה עמדה כנגד ישראל.
ההצהרות הללו צפויות להמשיך ולהסלים ככל שהמתיחות הצבאית בין ישראל ולבנון תימשך, ובפרט אם תהיה פעולה ישראלית נוספת שתפגע באזורי השפעה איראניים. האם טהראן תממש את ההבטחות, או שמדובר בניהול לחץ מחושב, ייבחן בשבועות הקרובים.
כל מסלול דיפלומטי עם איראן נתקל עתה, לפחות לפי עמדת הפרלמנט האיראני, בדרישה אחת ברורה: קודם לכל, פגיעה בישראל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה