הכנסת העניקה חסינות לגוטליב שחשפה איש שב"כ

מליאת הכנסת נכנסה היום לדיון חם ומתוח על הסרת חסינותה של חברת הכנסת טלי גוטליב מהליכוד, בפרשת חשיפת זהותו של איש שב"כ. אלא שעוד לפני שהדיון התחמם, כבר הגיעה הפצצה: חבר הכנסת הוותיק יולי אדלשטיין הודיע בפומבי שיצביע בעד ביטול החסינות, ובכך הפך לחבר הכנסת הראשון מהליכוד שמצהיר בפה מלא כי יפנה נגד חברתו לסיעה.

צילום: AI

אדלשטיין פרסם את עמדתו ברשת החברתית, ולא בחר במילים רכות. "אם חברי הכנסת הערבים היו חושפים את שמותיהם של סוכני המוסד ואנשי השב"כ, האם גם אז היינו שותקים?" כתב. "זו הסיבה שאני אצביע היום בעד ביטול חסינותו של חבר הכנסת גוטליב." הציטוט התפשט במהירות ברשת, והצית ויכוח נוקב בתוך הקואליציה עצמה.

הרקע לפרשה: בינואר 2024 פרסמה גוטליב ברשת החברתית את שמו המלא ופרטיו האישיים של לוחם שב"כ בכיר, שהוא בן זוגה של פעילת המחאה שקמה ברסלר. הפרסום שותף באמצעות אתר "עדנה קרנבל" וצבר מעל 400 אלף צפיות. לפי חוות דעת מודיעינית חריגה של השב"כ, הפרסום העמיד בסכנת חיים ממשית את איש השב"כ ואת בני משפחתו. הביקורת בשעתו טענה כי חשיפת זהות איש מודיעין מסכנת חיים.

לפני כחודש הודיעה היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, על כוונתה להגיש כתב אישום נגד גוטליב בגין גילוי ופרסום מידע סודי לפי חוק שירות הביטחון הכללי - עבירה שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר. בעקבות זאת הגישה גוטליב לכנסת בקשה לקביעת חסינות.

ועדת הכנסת כבר דנה בבקשה, וקיבלה את בקשת החסינות ברוב מוחץ של 11 תומכים מול 3 מתנגדים, לאחר סדרת דיונים ממושכים. בין התומכים: אופיר כץ, שמחה רוטמן, לימור סון הר-מלך ויצחק גולדקנופף. המתנגדים היו עודד פורר, נאור שירי ומירב בן ארי. אולם ההצבעה הסופית הוחזרה למליאה המלאה, ושם התמונה עשויה להיות שונה לגמרי.

הדיון במליאה לא אכזב מבחינת עצימות: לא פחות מ-70 חברי כנסת נרשמו לנאום. יו"ר הקואליציה אופיר כץ פתח בהצגת החלטת הוועדה ויצא בביקורת חריפה על האופוזיציה. "האופוזיציה בדיון התחנפו ליושבת הראש שלהם מיארה כמו צבא של חסרי חוליות, צרחו וצעקו על כל מי ששאל אותה שאלה על האכיפה הבררנית שלה," אמר כץ.

גוטליב עצמה תקפה בחריפות את היועצת המשפטית בנאום סוער במליאה. "ליועצת המשפטית לממשלה יש מטרה ברורה: לחבל, להכשיל ולהשחיר את ממשלת הימין", אמרה. לדבריה, "יש לנו עסק עם מי שרודפת את הממשלה ותעשה כל מה שהיא יכולה להאשים את הממשלה בתופת אוקטובר. אני עומדת על חסינותי המהותית - זה נעשה במסגרת התפקיד שלי, למען העם ולמען התפקיד שלי". בדיון בוועדה הוסיפה גוטליב כי "חשפתי את בן זוגה של ברסלר כאיש שב"כ במטרה אחת: להבהיר שעשו מרד והפיכה על הראש של ראש הממשלה".

את הדיון ליווה גם נאום חריף של יושב ראש סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת אורי מקלב, שהכריז כי יתנגד להסרת החסינות "במצפון שקט". מקלב תקף את היועצת המשפטית בצורה נוקבת ואמר: "היא מכרה וניצלה ומנצלת את מעמדה לרוע ולרשעות, זה מה שהיא עושה בתפקידה, והיא פוגעת בתפקיד ובמעמד של יועץ משפטי". מקלב השווה את המהלך למשפט קסטנר ההיסטורי, ותקף את סדרי העדיפויות של בהרב-מיארה בטענה כי "בזמן שהיא מקדמת הליכים נגד נבחרי ציבור, נושאים חמורים אחרים מונחים על שולחנה חודשים ללא טיפול".

מנגד, חברי האופוזיציה תוקפים את ניסיון הקואליציה לחסן את גוטליב ומגדירים זאת כ"שיקול פוליטי" גרידא. לדבריהם, מדובר בעבירה ביטחונית חמורה שאין לטאטא אותה מתחת לשטיח בשם שיקולים פנים-פוליטיים. היועצת המשפטית לממשלה התנגדה בתוקף לאורך כל ההליך ואף כתבה מכתב לחברי הוועדה בו טענה כי "יש כאן הפרת חוק ברגל גסה". בית המשפט המחוזי אף קבע אתמול, במסגרת התביעה האזרחית שהגישה ברסלר, כי לחברי כנסת אין זכות להציג שקרים מוחלטים כעובדות, ואין להם רשות להפר ביודעין את החוק על ידי חשיפת זהות איש שב"כ.

עמדתו של אדלשטיין בולטת במיוחד על רקע זה. הוא אינו חבר כנסת שולי, אלא דמות בכירה ומנוסה בליכוד, לשעבר יו"ר הכנסת. הצהרתו מסמנת סדק בתוך הגוש הקואליציוני, ועשויה להעיד שגם מבפנים לא כולם שלמים עם ההחלטה להגן על גוטליב.

בסופו של דבר, המליאה אישרה את חסינותה של גוטליב - ניצחון מבחינתה, שכן ההחלטה מונעת ממנה ניהול הליך פלילי בשלב זה. ההצבעה נערכה בשתי עילות נפרדות: 61 חברי כנסת תמכו בעילה הראשונה ו-62 תמכו בעילה השנייה, כאשר 48 התנגדו בכל אחת מן ההצבעות. מבחינה משפטית, משמעות אישור החסינות היא שההליך הפלילי נגד גוטליב יעוכב עד תום כהונת הכנסת הנוכחית, ובהרב-מיארה תוכל לנסות להגיש את כתב האישום מחדש לאחר פקיעת הכהונה. כעת יעבור התיק שוב לידי פרקליטות המדינה, שתיאלץ לבחון מחדש את אפשרויות הפעולה העומדות בפניה לאחר ההחלטה. גורמים משפטיים מציינים כי ייתכן שהמאבק המשפטי עוד לא הגיע לסופו.

ההכרעה צפויה להמשיך ולעורר ויכוח ציבורי סביב גבולות החסינות הפרלמנטרית ומקומה מול שיקולי הביטחון הלאומי.