מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מזהיר בדוח שפרסם היום כי בתוך כ-22 שנים עצמאותה האנרגטית של ישראל בייצור חשמל עלולה להיפגע, והמדינה תידרש לייבא גז טבעי או להתבסס על מקורות אנרגיה אחרים שטרם התקבלו לגביהם כל החלטה. הממצאים חושפים כשל תכנוני מתמשך: אין תוכנית אב מאושרת למשק האנרגיה, אין תשתיות אחסון גז, ומדיניות הייצוא מתקבלת ללא עדכון מדיניות כולל.
הגז הטבעי מהווה כיום כ-70% מהדלקים המשמשים לייצור חשמל בישראל, ובשנת 2025 עמד שיעורו על 74% מסך הייצור. על רקע זה, מתכנן משרד האנרגיה להקים עוד 13 תחנות כוח מבוססות גז עד 2040. אלא שבמקביל לתלות הגוברת, המדינה אינה שומרת לעצמה כמות גז מספקת לטווח הארוך. בשנת 2024, כ-49% מכמות הגז הטבעי שהופקה בישראל יוצאה למצרים ולירדן - כמעט מחצית מהתפוקה השנתית.
סך עתודות הגז המוכחות של ישראל מוערך בכ-850 עד 870 מיליארד מטר מעוקב, המופקות משלוש אסדות פעילות: לוויתן, תמר, וכריש-תנין. ועדות קודמות קבעו כי יש לעדכן את היקף הגז השמור למשק המקומי אחת לחמש שנים. בפועל, למרות שהעתודות גדלו בכ-126 מיליארד מטר מעוקב, ועדת דיין - הגוף הבין-משרדי שמנכ"ל משרד האנרגיה, יוסי דיין, הקים בפברואר 2024 - לא המליצה על הגדלת הכמות השמורה, שנותרה ברמה של 440 מיליארד מטר מעוקב. המשמעות היא שכ-105 מיליארד מטר מעוקב נוספים עשויים להיות מופנים ליצוא.
המצב חמור אף יותר בשל הערכת חסר בתחזיות הביקוש. תחזיות הוועדה אינן כוללות צריכה נוספת הצפויה לנבוע מהרחבת חוות שרתים ומהשפעות שינויי האקלים - שני גורמים שחברת נגה, מפעילת מערכת החשמל, מביאה בחשבון. על פי הדוח, תוספת זו מסתכמת בכ-41.5 מיליארד מטר מעוקב של גז נוסף. כתוצאה מכך, כמות הגז שהוועדה המליצה לשמור תספיק ל-20 שנים בלבד, ולא ל-25 כפי שהוערך. "לאור חשיבותו של הגז הטבעי כמקור אנרגיה של המשק הישראלי, וכל עוד אין חלופה אמינה למשאב זה, כל פגיעה באספקת הגז עשויה להביא לפגיעה בכושר ייצור החשמל ולשיבושים נרחבים באספקת האנרגיה", אמר אנגלמן.
לצד הבעיה האסטרטגית, הדוח מצביע על כשל מבני: מתן אישור לייצוא גז טבעי הוא בסמכותו הבלעדית של משרד האנרגיה, ואין עליו כל חובת היוועצות עם משרד ראש הממשלה או גורמי ממשלה אחרים. אנגלמן מזהיר כי מצב זה עלול להוביל לכך ששיקולים גיאופוליטיים, כלכליים וסביבתיים לא מקבלים משקל ראוי בקביעת מדיניות הייצוא. בתחומים אסטרטגיים אחרים כמו ייצוא ביטחוני, קיימת חובת היוועצות - בתחום הגז, לא.
ועדת דיין, שאמורה לעדכן את מדיניות הגז, הוקמה לפני כשנתיים ועדיין לא גיבשה המלצות סופיות שאומצו על ידי הממשלה. ועדות קודמות בתחום השלימו את עבודתן בפחות משנה. בתקופת הביניים הזו, שבה הוועדה מתמשכת ללא מסקנות מחייבות, כבר התקבלו החלטות מהותיות בנוגע לייצוא גז ולהקמת תשתיות ייצוא. הממשלה לא קבעה לוועדה מועד לסיום עבודתה. מבקר המדינה ציין כי משרד האנרגיה גם לא פרסם מעל ארבעה מכרזים לחיפוש גז, ואף אחד מהם לא הניב תגליות בעלות כדאיות מסחרית.
בעיה נוספת שעולה מהדוח היא היעדר מוחלט של תשתיות אחסון גז טבעי. רשות הגז בוחנת חלופות לאחסון כבר 14 שנים - ואין תשתית כזו. קיבולת האחסון של ישראל עומדת על אפס. אנגלמן קובע כי בהיעדר פתרון אחסון, כל פגיעה באספקת הגז - בין אם מתקלה ובין אם מאירוע ביטחוני - עלולה לשבש את ייצור החשמל ואת רציפות האספקה למשק כולו. גם תוכנית האב למשק האנרגיה, שהמבקר המליץ להכין כבר בשנת 2012, ובשלוש ביקורות נוספות שלאחריה, לא אושרה עד היום. בשני העשורים האחרונים הוכנו במשרד האנרגיה מספר טיוטות - אף אחת לא אושרה.
ממד נוסף של חשיפה שהדוח חושף נוגע לגז הפחמימני המעובה, המכונה גז בישול או גפ"ם. ישראל אמורה להפסיק לייצר גפ"ם מקומית בעקבות ההחלטה לסגור את בית הזיקוק בז"ן במפרץ חיפה עד 2030. כיום 63% מהגפ"ם מיוצר בארץ, ואחרי הסגירה צפוי שיעור היבוא לזנק לכ-82% מהצריכה. אלא שהתשתיות הנדרשות אינן מוכנות: לישראל יש כיום מקשר ימי אחד בלבד לייבוא גפ"ם, ומלאי אחסון שמספיק לשלושה ימי צריכה בלבד בחורף. תשתיות הייבוא באשדוד שאמורות היו להיות מוכנות ב-2026 לא יהיו מוכנות בזמן, והתשתיות בצפון הארץ נמצאות רק בתחילת שלבי התכנון. תקלות בבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד במהלך 2025, בין היתר בשל פגיעות בזמן הלחימה, הדגישו את הפגיעות הזו: הייצור צומצם ואף הושבת זמנית. "פגיעה בכושר הייצור בחודשי החורף הייתה עלולה להביא למחסור ממשי בגפ"ם", נכתב בדוח.
עו"ד מירב עבאדי, מנהלת רגולציה בארגון "אדם טבע ודין", אמרה בתגובה לממצאים: "ההחלטות על יצוא הגז הן חסרות אחריות ושערורייתיות. המדינה מקדמת יצוא של משאב אסטרטגי עוד לפני שהשלימה את העבודה הבסיסית ביותר - כמה גז צריך לשמור לצורכי המשק הישראלי." ד"ר אריה ונגר, מדען ראשי באותו ארגון, הוסיף כי נדרש חיזוק דחוף של יכולות הפיקוח של משרד האנרגיה ושל כלל הרגולטורים, בעיקר לאור פרויקטים רבים הנמצאים כיום בשלבי תכנון וביצוע.
הדוח מציג תמונה של כשל מצטבר שאינו מקרי: ארבע ביקורות נפרדות של מבקר המדינה מאז 2012 הובילו לאותה המסקנה, ובכל פעם לא יושמו ההמלצות במלואן. השאלה שהדוח מותיר פתוחה היא האם ועדת דיין, שמסקנותיה הסופיות טרם אומצו, תצליח לשנות את הדינמיקה הזו - ובאיזה זמן. ללא קביעת מדיניות ארוכת טווח, הגדלת עתודות השמורות למשק המקומי, הקמת תשתיות אחסון ופתרונות ייבוא, ישראל מתקדמת לקראת 2047 ללא רשת ביטחון אנרגטית.
ישראל עלולה לעבור מייצואנית גז לייבואנית תוך פחות מדור אחד, בהיעדר מדיניות אנרגטית ברורה ותשתיות מוכנות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה