ארה"ב מזהירה את לבנון: פירוק חיזבאללה תוך חודשיים - או מלחמה

מקורות דיפלומטיים מסרו כי וושינגטון נערכת לסבב משא ומתן נוסף בין המשלחות הלבנונית והישראלית, שצפוי להתקיים במחצית הראשונה של חודש יולי. זאת, לאחר שישראל, לבנון וארה"ב חתמו ב-27 ביוני על הסכם מסגרת רחב הכולל 14 סעיפים, שעיקרו נסיגה מדורגת של כוחות צה"ל מדרום לבנון תמורת פירוק מוחלט של מנגנוני החימוש של חיזבאללה. ההסכם, שנחתם בוושינגטון בסיומן של שיחות שנמשכו בין ה-23 ל-26 ביוני, מוגדר על ידי הצדדים כ"פריצת דרך היסטורית".

אולם לצד ההכרזות החגיגיות, מצטיירת תמונה מורכבת יותר. מקורות המקורבים לעיתון הלבנוני א-דיאר מסרו כי פרק הזמן שניתן לשלטון הלבנוני לעמוד בהתחייבויותיו אינו בלתי מוגבל, ו"ייתכן שלא יעלה על חודשיים". לפי אותם מקורות, אם לבנון לא תעמוד בסעיפי ההסכם ובנספח הביטחוני הסודי שלו, תרחיש של סבב לחימה שלישי יהפוך "לאפשרות ממשית בתקופה הקרובה".

לפי הדיווחים, פיקוד המרכז האמריקני יכין דו"ח סופי בנוגע למנגנוני היישום הצבאיים של ההסכם, ולאחר שהדו"ח יועבר למשרד החוץ האמריקני, יינתן לפנטגון הסמכות לקבוע את מידת ההתקדמות ביישום. כלומר, ארה"ב ממצבת את עצמה לא רק כמגשרת אלא כגורם המפקח והמכריע - הן על קצב הנסיגה הישראלית והן על יישום פירוק הנשק של חיזבאללה.

ההסכם מבהיר גם את אחריות לבנון: המשלחת הלבנונית, בחתימתה, הסכימה למעשה לכך שממשלת לבנון נושאת ב"אחריות המלאה לכל הפרה של ההסכם, או לכל כשל או עיכוב ביישומו". ולישראל, כך נמסר, תישמר "הזכות לנקוט את הצעדים שתראה לנכון להגנתה" אם ההסכם יופר.

מנגד, גורמים ממשלתיים לבנוניים מדגישים כי נשיא לבנון נחוש להמשיך עד הסוף במסלול ההסכם. "הרצון הפוליטי והכוונות הדרושות להשלמת התהליך עדיין קיימים", נמסר, תוך ציון כי מפקדת צבא לבנון מחויבת ליישום כל ההתחייבויות לקראת "המעבר לשלב הביצועי". נמסר עוד כי נמשכים מגעים פוליטיים פנימיים, הרחק מעיני התקשורת, שמטרתם להקל על פריסת צבא לבנון בדרום ולמנוע חיכוכים עם חיזבאללה ועם התושבים המקומיים.

אך לא כל הצדדים הלבנוניים מרוצים. העיתון הלבנוני א-דיאר דיווח כי ראש ממשלת לבנון נואף סלאם הופתע מהתנגדותם של שלושה שרים המקורבים אליו לנוסח ההסכם. השרים טענו כי ההסכם כולל "סעיפים שאינם מאוזנים ומהווים ויתורים בלתי מוצדקים, שלא ניתן לקבלם או לשווקם לציבור". לדברי המקורות, סלאם הודה בפני השרים כי גם לו עצמו יש הסתייגויות ממספר סעיפים. שאלות מרכזיות שעלו היו מדוע לבנון מוותרת על זכותה לתבוע את ישראל בבתי משפט בינלאומיים, ומדוע ההסכם אינו כולל לוח זמנים מחייב לנסיגה הישראלית.

הנשיא יצחק הרצוג, שביקר בפרלמנט הרומני במסגרת ביקור מדינה, שיבח את ההסכם בנאומו ואמר כי "הסכם המסגרת שנחתם בוושינגטון לפני ימים ספורים הוא פריצת דרך גדולה לשלום ויכול לשמש אבן יסוד לעתיד". הרצוג הודה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולשר החוץ האמריקני מארקו רוביו על תפקידם במאמץ הדיפלומטי, וקרא לאיחוד האירופי ולקהילה הבינלאומית לתמוך ביציבות הכלכלית של לבנון ובביטחונה של ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שביקר בדרום לבנון ב-30 ביוני לצד שר הביטחון ישראל כץ, שיבח אף הוא את ההסכם ואמר כי הוא "מחזק את ישראל ואת לבנון, ומחליש את איראן ואת חיזבאללה". ביטחון הצפון ועצירת ניסיונות איראן להשיג נשק גרעיני הוגדרו על ידי הנשיא הרצוג כמטרות המרכזיות שעמדו ברקע הסכם זה.

צילום: צילום: Rick Gilbert/Hudson Institute / CC BY 2.0 / ויקימדיה קומונס

ההסכם עצמו, שהוא ה-14 נקודות בפרק, עוסק בשלושה תהליכים מקבילים: נסיגה מדורגת של ישראל, פירוק תשתיות הלחימה של ארגונים לא-מדינתיים, וסיוע בינלאומי לשיקום לבנון. ארה"ב ממוצבת בהסכם לא רק כמגשרת אלא כגורם מאמת ומפקח על העברת שטחים מ"אזורי ניסוי" מידי צה"ל לידי צבא לבנון. ההסכם קובע כי ארגון חיזבאללה, הנחשב ל"מדינה בתוך מדינה", ייאבד את מעמדו הצבאי העצמאי ואת תשתיותיו הצבאיות בדרום.

אנליסטים מציינים כי הסכם זה שונה מהסכמי הפסקת אש קודמים בהיקפו: הוא מבקש לשנות את מאזן הכוחות הפנימי בלבנון ולהפוך את המדינה הלבנונית לגורם הבלעדי המוסמך לשימוש בכוח. אולם הם מזהירים כי הפער בין מטרה לגיטימית זו לבין היכולת הפוליטית והצבאית של לבנון לממשה הוא עצום, ובמיוחד כאשר חיזבאללה - שדחה את ההסכם כ"כניעה" - שומר על בסיס תמיכה נרחב בקרב קהילת השיעים, כשליש מאוכלוסיית לבנון.

בשבועות הבאים יוכרע עד כמה הסכם המסגרת אכן יצלח לשלב הביצועי: הצלחת סבב המשא ומתן הצפוי ביולי, ודו"ח הפנטגון על היישום, יקבעו אם וושינגטון תמשיך במסלול הדיפלומטי - או תמצא את עצמה מתמודדת עם תרחיש הלחימה שמקורות אמריקנים כבר מגדירים כ"אפשרות ממשית".