נתניהו: "התקשורת היא מפלגה פוליטית, עזה לא תשוקם ללא פירוז"

ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצל את ישיבת הממשלה השבוע לשתי הצהרות חדות: האחת כלפי פנים - תקיפה ישירה של מערכת התקשורת הישראלית. האחרת כלפי חוץ - קביעת תנאים ברורים לעתידה של רצועת עזה.

צילום: AI

"רוב ערוצי התקשורת הם מפלגה פוליטית", אמר נתניהו בפני חברי הממשלה, "הם מקבלים את המסרים של האופוזיציה ולפעמים גם מייצרים אותם." זו לא הפעם הראשונה שנתניהו מתנגח עם התקשורת, אבל הניסוח הזה חריף במיוחד - הוא לא טוען שהתקשורת שוגה, אלא שהיא שחקן פוליטי פעיל, עם אינטרסים וסדר יום משלה.

לא פחות משמעותי ממה שנאמר על התקשורת הוא מה שנאמר על עזה. נתניהו הניח על השולחן קו ברור: "לא יהיה שיקום עזה בלי פירוק ופירוז השטח המיועד." כלומר, כל דיון על בנייה מחדש, על סיוע הומניטרי, על עתיד הרצועה - מגיע אחרי, לא לפני, מיגור היכולת הצבאית שם.

לגבי תושבי הרצועה עצמם, נתניהו הציג מה שכינה "חופש בחירה": "מי שרוצה לצאת - צריך שיוכל לעשות זאת. מי שנשאר - לא יכול לאיים עלינו." זו למעשה הצגה פומבית של מדיניות שעד כה נדונה בעיקר מאחורי דלתות סגורות - ישראל מוכנה לאפשר יציאה מרצון של תושבים, אבל מי שנשאר חייב לקבל מראש שאין כאן יותר בסיס לאיום.

האות הכלכלי שנתניהו הביא כהוכחה לשינוי שחל בשטח מעניין במיוחד: הביקושים לנדל"ן בעוטף עזה קפצו. לדבריו, "אנחנו יודעים שהאיום מעזה הוסר כי יש ביקושים עצומים בעוטף עזה. הדבר הזה בא כתוצאה מכך שיש עוטף עזה חדש בתוך עזה" - כלומר, הצבא הישראלי יצר חיץ פנימי שמרחיק את מוקד האיום מהגבול. השוק, לפי נתניהו, כבר הפנים את זה.

הדברים נמסרו דרך מוטי קסטל, שהיה נוכח בישיבה. שילוב הנושאים - תקיפת התקשורת לצד הצהרת עמדה חדה על עזה - אינו מקרי. נתניהו מנסה לנהל שני חזיתות במקביל: להסביר למה האחראים לגיבוש הדעה הציבורית "עובדים נגדו", ובאותה נשימה להציג הישגים מדינתיים שהתקשורת לדבריו לא מכסה כהלכה.

הביקורת על התקשורת מגיעה בתקופה שבה הלחץ הפנימי על נתניהו בשאלת החטופים ועתיד המלחמה לא נחלש. מכיוון שהאופוזיציה מקיימת הפגנות ודורשת עסקה, וחלק מהתקשורת נותנת לזה במה רחבה - ראש הממשלה בחר להגדיר את כל מי שמותח ביקורת כחלק ממכונה פוליטית, לא כגורם לגיטימי שמפעיל פיקוח עיתונאי.

השאלה היא אם ההצהרות הללו תורגמנה לצעדים בשטח. בינתיים נתניהו הניח תנאים - פירוק, פירוז, ואחר כך שיקום. מה בדיוק נדרש כדי לקבוע שהפירוק הושלם, ומי מחליט על כך - נותר פתוח.