מפגן כוח בעיראק: המסר מאחורי מסע ההלוויה של חמינאי

הלוויתו של מנהיג איראן עלי ח'מינאי לא עברה דרך ערי הבירה הגדולות. היא לא כוונה לאתרי ייצוגיות מדינית. היא הגיעה בדיוק למקום שבו נמצאת הלגיטימציה הדתית העמוקה ביותר של העולם השיעי - א-נג'ף וכרבלאא', שתי ערים עיראקיות שמיליוני שיעים רואים בהן לב האמונה ולא פחות מכך.

תהלוכת האבל הגיעה תחילה לנג'ף, שם נערכו טקסים רשמיים בנוכחות ראש ממשלת עיראק, בכירים ממשלתיים ואנשי דת. לאחר מכן עברה התהלוכה, בחלקה במסוק, לכרבלאא', לפני שהמשיכה לאיראן. ממשלת עיראק לא רק אישרה את המעבר - היא הכריזה על חופשות רשמיות במחוזות, ו-120 חברי פרלמנט עיראקיים הביעו תמיכה פומבית. ההשתתפות העממית הייתה רחבה. אלה לא נתונים של אבל - אלה נתונים של תיאום מדיני מוצלח.

כדי להבין למה, צריך להבין מה הן הערים האלה בעיני שיעים. א-נג'ף מכילה את קברו של האימאם עלי בן אבי טאלב, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד, האימאם הראשון בשיעה. לפי מסורות שיעיות, נקברו בעיר גם נביאים שמימי בראשית. כרבלאא' קשורה לקרב שהתרחש בשנת 680, שם נרצח האימאם חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא, יחד עם בני משפחתו. הדם שנשפך שם על אדמת כרבלאא' מעניק לה, לפי מסורות שיעיות רבות, מעמד קדושה שלעיתים נתפס כגבוה אף מזה של מכה.

העיר כרבלאא' מכילה את קברו של חוסיין ואחיו עבאס, ומושכת מיליוני עולי רגל בשנה - בעיקר בטקסי עאשוראא' ובארבעין, ארבעים יום לאחריו, כולל צעדות רגליות המוניות מנג'ף לכרבלאא'. כשמועברת ההלוויה של מנהיג איראן דרך שתי הערים האלה, המסר ברור: ח'מינאי לא היה מנהיג מדיני בלבד, הוא הוצג כ"שהיד האומה", חלל שהלך בדרכם של הסמלים הגדולים ביותר של השיעה.

הסיבות לא היו רק דתיות. הצעד מחזק את הקשר בין איראן לעיראק, מאחד מיליוני שיעים מעבר לגבולות, ומשדר סולידריות שמשמשת גם תזכורת לאויבים משותפים. זוהי גם הזדמנות ייצוגית: לתפוס בנוף של הקדושה השיעית, במקום שבו הלגיטימציה הדתית גדולה מכל קפיטל פוליטי.

אבל מאחורי הסמלים יש מנגנון ממשי. בעיראק פועלות למעלה מ-50 מיליציות שיעיות הקשורות לאיראן במימון, בנשק, בהדרכה ובאידיאולוגיה, דרך משמרות המהפכה וכוח קודס. איראן שכפלה בעיראק את מודל חזבאללה שיצרה בלבנון, ויצרה רשת שמאפשרת לה לפעול מול בסיסים אמריקאים, אינטרסים ישראליים וגבולות כוויתיים, מבלי לחשוף כוחות איראניים ישירות.

מיליציות אלה תרמו לאיראן בכמה מישורים: הן יוצרות עומק אסטרטגי ואיום על בסיסים אמריקאים בעיראק ובסוריה, הן משמשות לוגיסטיקה להעברת נשק לסוריה וללבנון, הן מסייעות בשמירה על השפעה פוליטית בבגדאד ומניעת מדיניות אנטי-איראנית, והן מאפשרות לאיראן לעקוף חלקית את הסנקציות דרך שליטה בגבולות ובזרמים כלכליים. מיליציות אלה, ראוי לציין, ירו לעבר ישראל טילים ורחפנים יותר מפעם אחת בשנים האחרונות.

הצעד של הלוויה בערי הקודש השיעיות מגלם אפוא את כל מה שאיראן בנתה בעיראק לאורך שנים: השפעה דתית, נוכחות פוליטית, עוצמה צבאית-עקיפה, ושליטה בנרטיב. זה לא היה ביקור אבל פשוט - זו הייתה הדגמה של רשת ההשפעה האיראנית בפעולה.

כעת עומדת איראן בפני שאלת הירושה: מי ינהיג את הרשת הזו, וכיצד יישמר הקשר ההדוק שבין טהראן לערי הקודש של שכנתה? התשובה לשאלה הזו תעצב את פני המזרח התיכון בשנים הבאות.