המועמד לראשות ממשלת בריטניה מאיים בחרם וסנקציות על ישראל

אחרי שקיר סטארמר התפטר מראשות הממשלה הבריטית בחודש שעבר, המועמד המוביל למלא את מקומו, אנדי ברנהאם, כבר מסמן לאן הרוח נושבת. בריאיון לעיתון "הגרדיאן", ברנהאם התנצל פומבית על הדרך שבה מפלגת הלייבור הגיבה לכניסה הקרקעית של צה"ל לרצועת עזה, והודה בגלוי שבריטניה "גררה רגליים" ו"הייתה איטית מדי" בקריאה להפסקת אש.

צילום: צילום: Office of the United States Ambassador to the United Kingdom / נחלת הכלל / ויקימדיה קומונס

ברנהאם, שמגיע ממפלגתו של סטארמר, מוביל תפנית חדה במדיניות המזרח התיכון של הלייבור. הוא תיאר את המצב בעזה כ"צלקת על המצפון הקולקטיבי" והבהיר שתחת הנהגתו הדברים ייראו אחרת לחלוטין. ההכרזה הזו לא נפלה מהשמיים - היא מגיעה כדי להרגיע רוחות מבפנים: מצביעי הלייבור הרגישו נבגדים מכך שסטארמר לא עשה מספיק למען הפלשתינים.

בין הצעדים הקונקרטיים שברנהאם אומר שהוא בוחן: הטלת סנקציות נוספות על אישים וגופים ישראלים, ואפילו חרם מסחרי על סחורות המגיעות מיישובי יהודה ושומרון. מדובר בהסלמה משמעותית ביחס למדיניות הנוכחית, ואחת שתציב את בריטניה בין המדינות האגרסיביות יותר מבחינת לחץ על ירושלים.

אבל ברנהאם גם יודע לשמור על קווי נסיגה. על אף לחצים כבדים מהאגף השמאלי של מפלגתו, הוא סירב בתוקף להגדיר את המצב בעזה כ"רצח עם". טענתו: קביעות מסוג זה צריכות להתקבל בבתי הדין הבינלאומיים ולא על ידי פוליטיקאים. זו אותה תפיסה שמאפשרת לו להשמיע טון קשה נגד ישראל מבלי לחצות קו שעלול לעלות לו ביוקר.

לצד הביקורת החריפה, ברנהאם מיהר לשלוח מסר מרגיע לקהילות היהודיות בבריטניה. הוא הדגיש שהוא מגנה בכל תוקף את זוועות ה-7 באוקטובר ומביע דאגה עמוקה מהזינוק באנטישמיות במדינה. "אין שום סתירה בין אפס סובלנות לאנטישמיות לבין מתן ביקורת לממשלת נתניהו", אמר. זו תמרון קלאסי - לפנות לשני קהלים במקביל, בלי לאבד אחד מהם.

ההשוואה לסטארמר מדברת בעד עצמה. בתקשורת הבריטית מציינים שאמירות מסוג אלה לא היו עוברות אצל סטארמר - שלמרות שלא נחשב ל"אוהב ישראל", נקט גישה שמרנית יחסית. הזכירו שם את הריאיון המפורסם שלו מ-2023, שבו הצדיק את זכותה של ישראל לנתק את החשמל והמים לרצועה - אמירה שרדפה אותו לכל אורך כהונתו. רק בשנת 2025, ורק אחרי חודשים של לחצים כבדים מחברי הקבינט שלו, הסכים סטארמר להכיר במדינה פלשתינית.

ברנהאם, לעומתו, מנסה כבר מהשלב הזה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: ביקורת חריפה על ישראל מצד אחד, הרגעת הקהילה היהודית מצד שני, וסירוב להגיע עד לקצה עם ה"רצח עם" מצד שלישי. בשלב הזה, לפני שהגיע אפילו לרחוב דאונינג, הוא כבר מנהל מאזן עדין בין כל הכוחות שישפיעו על הנהגתו.

אם ברנהאם אכן יעלה לשלטון, ישראל תיאלץ להתמודד עם לונדון שמוכנה ללחוץ עליה בצורה אגרסיבית יותר מכל ממשלה בריטית בעשורים האחרונים - וזה עוד לפני שנראה כמה מהבטחות הבחירות האלה יהפכו בסופו של דבר למדיניות ממשית.