שגיא דקל-חן, ששהה בשבי הישראלים 498 ימים, מוציא את אלבום הבכורה שלו "מינוס 1", ובו תשעה שירים שכתב והלחין במעמקי השבי. עם שובו הביתה, כשהמנגינות עוד מהדהדות בראשו ומאיימות להישכח, הוא פנה לליעד גרושקה ועידן שניאור, שהעניקו חיים וצלילים למילים שנשמרו בתוך הבטן והראש שלו חודשים ארוכים. הוא בחר באומץ שהסיפור שלו, ושל משפחתו וקהילתו, ותשעת השירים שכתב בשבי יצאו אל העולם בדרך הכי חשופה שיש – דרך המוזיקה.
את מופע הבכורה לאלבום שהתקיים ביום שני, 10.8, במסגרת פסטיבל ישראל, בחר שגיא לקיים בדשא של קיבוץ ניר עוז, המקום שבו כל קרה, המקום שבו צמחו חייו והמקום שבו הם נסדקו. בהופעה שר שגיא בפעם הראשונה את השירים שכתב בשבי בפני קהל, וכל שיר בא עם סיפור של חיים, של מוות או של מה שביניהם, וכעת רואים אור באופן רשמי והנה הם לאוזניכם ואוזניכן.
באלבום 12 רצועות, 9 מהשירים נכתבו והולחנו בשבי, והוקלטו בארץ בהפקה מוזיקלית של ליעד גרושקה ועידן שניאור, ועוד 3 מאותם השירים בגרסת "בית חולים" כמו שהוא קורא להם, ההקלטות המקוריות ששגיא הקליט לעצמו בטלפון, בבית החולים בישראל, ימיים אחרי ששוחרר מהשבי.
"אני לא זמר, אני אבא ושחר. מעולם לא התכוונתי להיות זמר, או לשיר. נחטפתי, לקחו לי הכל. התעוררתי שם בבית חולים עם יד חבושה שלא מגיבה, רגל מגובסת, אזוק למיטה. אפילו את העגיל הם לקחו. מה שהם לא לקחו פשוט כי לא ידעו, זה את הכוח האמיתי, בפנים. זה שעזר לי לשמור על התקווה, הבריאות והשפיות", מספר שגיא.
"המוזיקה הייתה שם בשבילי ברגעים הכי קשים, שירים של אחרים שהתנגנו לי בראש. אחרי כמה חודשים בשבי מצאתי את עצמי מתחיל ליצור שירים. לא יכולתי לכתוב אותם, שיננתי בראש את המילים, לא יכולתי לנגן או לשיר אותם, אז את המנגינות רק דמיינתי", הוא מוסיף.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה