סעודיה, טורקיה ופקיסטן הקימו "נאט"ו מוסלמי" - שנכשל מיד

שלוש מדינות סוניות מובילות במזרח התיכון ובדרום אסיה חתמו על הסכם הגנה הדדי היסטורי. סעודיה, טורקיה ופקיסטן חברו יחד במכה ב7 באוגוסט, בהסכם שכבר זכה לכינוי "נאט"ו המוסלמי". הבעיה: תוך ימים ספורים ההסכם עמד במבחן הראשון, ונכשל.

ההסכם, שנחתם בפומבי אחרי תפילות יום שישי במקום הקדוש ביותר לאיסלאם, נחתם בידי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן וראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף. העיקרון המרכזי: תקיפה חמושה נגד אחת מהמדינות תיחשב תקיפה נגד כולן, בדיוק כמו סעיף 5 המפורסם של אמנת נאט"ו.

אלא שבניגוד לנאט"ו האמיתי, אין כאן שום מנגנון תגובה צבאי אוטומטי. שר החוץ הטורקי הקאן פידאן הודה בעצמו שההסכם "טכנית זהה לסעיף 5", אבל כל תקיפה תחייב התייעצות בין שלוש הבירות כדי להחליט מה בכלל לעשות. במילים אחרות: הצהרה כוונות, לא מנגנון הגנה מחייב.

המבחן הגיע מהר. ימים ספורים אחרי החתימה, המורדים החות'ים בתימן תקפו מתקני נפט של חברת ארמקו הסעודית. סעודיה, טורקיה ופקיסטן, שלוש המעצמות ש"יגנו זו על זו", לא הגיבו בכלל. איראן, שממנה נועד ההסכם להרתיע, קיבלה בזמן אמת הדגמה חיה שאין כאן שום דבר לחשוש ממנו.

גורם סעודי בכיר, שדיבר בעילום שם, הודה בפער בין ההצהרות למציאות: "איראן ותומכיה חושבים שסעודיה לא תגיב. הם הבינו את הריסון שלנו כהסכמה שבשתיקה להיות מטרה, ולכן היה חשוב מאוד למצוא דרך להרתיע אותם. השאלה היא איך לאזן את זה". במילים פשוטות: סעודיה מנסה להיראות מאוימת פחות משהיא באמת.

ההסכם עצמו הוא המשך ישיר לתסכול הולך וגובר בבית המלוכה הסעודי מארצות הברית. רק בחודש שעבר דווח על מגעים בין הנשיא טראמפ לבן סלמאן למכירת מטוסי F-35, אבל המגעים הוקפאו אחרי שוושינגטון דרשה לקשור את העסקה לנורמליזציה עם ישראל. סעודיה, שחשה נטושה מול איראן, פנתה לבנות רשת הגנה עצמאית.

ארדואן, בראיון לתקשורת הסעודית, טרח להבהיר שההסכם "לא מכוון נגד אף מדינה ספציפית" ופתוח לכל מי שירצה להצטרף. ההצהרה הזו כוונה בעיקר למצרים, אבל כאן נחשף הסדק המרכזי בברית: סעודיה בעצמה חוסמת את הצטרפות מצרים, בין היתר בגלל תסכול סעודי עמוק מהתפקוד הצבאי המצרי ומהיישור של קהיר עם אבו דאבי. גורם סעודי בכיר תיאר את הצבא המצרי בבוז: "תפקידו צריך להיות השקעה ביכולות ייצור צבאיות, במקום לעסוק בניהול מפעלי מזון".

מצרים, מצידה, לא ממש מתלהבת. גורמים מצריים מסרו שקהיר משתתפת במנגנון תיאום מרובע עם שלוש המדינות, אבל לא מתכוונת להתחייב במהרה למסגרת צבאית שמחייבת אותה במקרה מלחמה. מצרים חוששת מאובדן עצמאות אסטרטגית ומהיגררות לעימותים שלא נוגעים לה ישירות, ומעדיפה לשמור על תפקידה כמתווכת ניטרלית.

ארדואן ניצל את הבמה גם כדי לתקוף את ישראל, וקרא ל"הפסקה מיידית של התקיפות הישראליות" בלבנון, אותן הגדיר כביטוי ל"מדיניות תוקפנית והתרחבותית". הוא גם הזהיר בנחרצות מפני נוכחות כורדית בצפון סוריה, וקבע שהאזור חייב "לקחת את גורלו בידיו" ולהפסיק להסתמך על פתרונות מיובאים מבחוץ, קריאה שמכוונת בבירור נגד וושינגטון.

בישראל עוקבים בדאגה. ההסכם לא מכוון נגדה במישרין, אבל הוא משדר שאיפת מנהיגות אזורית סעודית-טורקית-פקיסטנית שעלולה לשנות את מפת הכוחות במזרח התיכון. איראן, לעומת זאת, כבר הגיבה בציניות מרומזת: דובר משרד החוץ שלה מסר שההסכם משקף בסך הכל "תסכול" ממדיניות ארצות הברית, וכל עוד ההסכם "מזהה נכון את האויב", אין לטהרן שום סיבה לדאגה. מומחים בישראל, בהם ד"ר יואל גוז'נסקי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, מעריכים שבשלב הנוכחי מדובר בברית "דקלרטיבית" בעיקרה, ולא ביכולת תגובה צבאית ממשית.