השר סער ומקורבי טראמפ נגד השליח לסוריה: "מצדד ברעים"

מרד של ממש מתחולל בתוך מחנה תומכיו של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ. השליח האמריקני לסוריה ושגריר ארה"ב בטורקיה, טום ברק, הופך בימים האחרונים למטרה למתקפה חריפה לא מירושלים, אלא מהמעגל הפנימי ביותר של הנשיא עצמו.

הפעילה השמרנית לורה לומר, המקורבת מאוד לטראמפ וזוכה לאוזן קשבת בסביבתו, יצאה בשבת במתקפה פומבית וחריגה על השליח. "השגריר ברק צריך להתפטר", כתבה. "הוא לא מבין את מדיניות החוץ האמריקנית ותומך בצד הלא נכון". זו כבר הפעם השנייה השבוע שבה לומר תוקפת את ברק. קודם לכן, בעקבות גינויו לתקיפה הישראלית בבסיס אבו א-דוהור בסוריה, היא כתבה במילים חריפות: "טום ברק הוא ללא ספק אחת הבחירות הגרועות ביותר של ממשל טראמפ. הוא תמיד מצדד ברעים".

העימות התלקח לאחר שברק אמר בראיון ליוצר התוכן מריו נאופל כי ישראל "עדיין כובשת את הגולן", בניגוד להחלטות האו"ם ולסדר הבינלאומי. הבעיה: הדברים מתנגשים חזיתית עם אחת ההחלטות הפרו-ישראליות המשמעותיות ביותר של כהונתו הראשונה של טראמפ. במרץ 2019 חתם הנשיא בעצמו על הכרזה רשמית שמכירה בריבונות ישראל על רמת הגולן. השליח שלו, בפועל, מתכחש להחלטת הבוס.

שר החוץ גדעון סער לא איחר להגיב וטען כי דבריו של ברק "מלאים באי-דיוקים" וכוללים עמדות ש"סותרות את עמדתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עצמו בנוגע לרמת הגולן". גם שר הביטחון ישראל כ"ץ פרסם בשבת הודעה חריגה ותקף את ברק בחריפות, בטענה שהשליח אינו משקף כלל את עמדת הנשיא.

הביקורת על ברק חורגת מהזירה הפוליטית. העיתון השמרני "ניו יורק סאן" פרסם מאמר מערכת חריף, שבו תיאר חוקר טורקיה סינאן ג'ידי את השליח כ"איש של עצמו" שפועל לעיתים באופן עצמאי ממחלקת המדינה. מערכת העיתון הרחיקה לכת וטענה כי ברק נראה יותר כמו "האיש של ארדואן בוושינגטון, ולא להפך". העיתון הצביע גם על פער תמוה: בעוד ברק מיהר לגנות את התקיפה הישראלית בסוריה, טראמפ עצמו נמנע מלעשות זאת כשנשאל על כך ישירות.

מאחורי חילופי הדברים החריפים מסתתר מאבק אסטרטגי גדול בהרבה. טורקיה הפכה לבעלת ברית מרכזית של המשטר החדש בדמשק, ומסייעת באימון הצבא הסורי ובשיקום מוסדות המדינה. ישראל, לעומת זאת, חוששת שהנוכחות הטורקית תהפוך בהדרגה לנוכחות צבאית קבועה שתשנה את מאזן הכוחות באזור. גורם המצוי בפרטים אישר כי טורקיה אכן ביקשה להציב בבסיסים בסוריה מכ"ם, ובעתיד גם מערכות הגנה אווירית רוסיות מתקדמות שיופעלו בידי חיילים טורקים. מערכות כאלה עלולות להגביל את חופש הפעולה של חיל האוויר במרחב שמשמש את ישראל גם כנתיב אווירי חשוב מול איראן.

ברק, לעומת זאת, מציג תמונה הפוכה כמעט לחלוטין. הוא תיאר את ממשלת נשיא סוריה אחמד א-שרע כמי שאינה נוקטת גישה תוקפנית, טען שאנקרה אינה מעוניינת בעימות צבאי עם ישראל, והגדיר את התקיפה הישראלית "הסלמה מיותרת". הוא אף העלה תיאוריה חריגה, ולפיה ייתכן שהתקיפה הישראלית נועדה "לפתות את הטורקים" לעימות, ואולי הייתה קשורה לשיקולים פוליטיים לקראת הבחירות בישראל. את הטענה הזו הוא חזר עליה גם בהקשר לתקיפה עצמה, כשרמז כי ישראל עשויה לפעול באופן שיועיל לה בבחירות.

הרמז הזה של ברק לא נפל בחלל ריק. בישראל עצמה, יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן טוען בימים אלה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו "מעוניין לייצר משבר ביטחוני בגלל אינטרסים פוליטיים", ומזהיר כי נתניהו עלול לנסות לדחות את הבחירות או לערער על תוצאותיהן. "מי שחושב שנתניהו, סמוטריץ' ובן גביר מתכוונים לוותר על הבחירות או לקבל את תוצאותיהן כי הם מבינים מה זו דמוקרטיה, לא מבין עם מי יש לנו עסק", אמר גולן. שר הביטחון כ"ץ דחה מכל וכל את הטענות, וקבע כי מדובר ב"בורות, חוסר הבנה של האינטרסים הביטחוניים של ישראל ורצון קבוע לנגח את הממשלה".

בינתיים טראמפ עצמו לא ביטל את ההכרה ההיסטורית שעליו חתם ב-2019. כך נוצר מצב יוצא דופן, שבו אחד השליחים הבכירים ביותר של הנשיא במזרח התיכון נמצא בעימות פומבי עם ממשלת ישראל, בזמן שגורמים מרכזיים במחנה הפוליטי של טראמפ עצמו מאשימים אותו בקרבה יתרה לנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן. לפחות בסוגיית רמת הגולן, נראה שהעמדה שהציג ברק אינה תואמת את המדיניות הרשמית שקבע הנשיא בעצמו, וזה מעורר תהיות שלא נעלמו מעיני איש בוושינגטון.