שיטת הברטר החשאית של איראן להזרמת מיליארדים מסין

איראן מצאה דרך לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות שמוטלות עליה כבר שנים, וזאת בעזרת מנגנון סחר חליפין מתוחכם עם סין. במקום למכור נפט תמורת כסף מזומן שיעבור דרך המערכת הבנקאית העולמית ויחשוף אותה לענישה, טהרן ממירה את הכנסות הנפט שלה לאשראי סיני. את האשראי הזה היא מנצלת לרכישת סחורות, ציוד רפואי ואף אמצעי לחימה, מיליארדי דולרים בשנה, ללא שום עקבות במערכת הפיננסית הבינלאומית.

המנגנון פועל כבר מ**שנת 2021** ותחילה שימש להברחת תרופות וחיסונים נגד קורונה לאיראן. עם הזמן הוא הפך לצינור מרכזי שדרכו זורמים בין **2 ל-2.5 מיליארד דולר** בשנה, לפי גורמים המקורבים לחוגי קבלת ההחלטות בטהרן. הכסף לא עובר בין חשבונות בנק רגילים אלא דרך ישות פיננסית סינית עלומה שכלל לא מופיעה במרשמי החברות הרשמיים בסין. מקור אחד תיאר את הישות הזו כ"קיימת אולי רק על גיליון אקסל".

השיטה מבוססת על חברה הרשומה בהונג קונג, המקושרת לחברת הנפט הלאומית של איראן, שמוכרת נפט לטריידר סיני ממשלתי. תמורת הנפט, מופקדים מדי חודש מאות מיליוני דולרים אצל אותה ישות פיננסית סינית. משם, הכסף מחולק לשני יעדים: כ-**70%** מהסכום מוזרם לפרויקטי תשתית באיראן, במסגרת הסכם השותפות האסטרטגית ל-25 שנה שנחתם בין המדינות ב-**2021**, והיתרה מנוהלת דרך ישות ייעודית שממנה משולמים חשבונות ליצואנים סיניים שמספקים לאיראן מוצרים, כולל לפחות מקרה אחד שבו סופק ציוד הגנה אווירית בשווי מיליוני דולרים.

היתרון של השיטה ברור: הבנקים והחברות הסיניות שמעורבות בעסקאות נהנים מהגנה מלאה מפני חשיפה וענישה בינלאומית, בעוד סין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם, ממשיכה לקבל נפט איראני מוזל בלי לסכן את עצמה. ב-**2025** היוותה סין יעד ל**יותר מ-80%** מכלל הנפט שאיראן ייצאה, בממוצע של **1.4 מיליון חביות** ביום.

משרד החוץ הסיני, בתגובה לשאלות שהופנו אליו, טען כי "אינו מכיר את המצב המתואר", והוסיף כי סין "מתנגדת באופן עקבי לסנקציות חד-צדדיות שאין להן בסיס במשפט הבינלאומי ולא אושרו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם". נציגויות איראן באו"ם בניו יורק ובג'נבה לא הגיבו כלל לפניות. בבית הלבן מסרו כי הממשל עובד יחד עם שותפים כלכליים, כולל האיחוד האירופי, "כדי לשלול מאיראן את האמצעים החומריים לקידום שאיפותיה הגרעיניות", אך נמנעו מהתייחסות ישירה למנגנון הסחר שנחשף.

וושינגטון כבר הטילה סנקציות על גופים סיניים קטנים יחסית שמעורבים ברכישה או בהעברה של נפט איראני, אך נמנעה עד כה מהטלת הסנקציות הכבדות ביותר, אלו שעלולות לגרום נזק לכלכלה העולמית כולה. בחודש אוגוסט האחרון הזהיר שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, מדינות לנתק קשרים עסקיים עם איראן, בסכנת הרחקה ממערכת הפיננסים המבוססת על הדולר.

לצד כל זה, מתברר שגם כשמדובר בנשק מתקדם ממש, סין שומרת על קו אדום נוקשה. למרות שיתוף הפעולה הכלכלי ההדוק, בייג'ינג נמנעת מלמכור לטהרן מטוסי קרב מהדור החדש או טילים ארוכי טווח, מחשש שצעד כזה ייתפס בוושינגטון כקפיצת מדרגה מסוכנת ביכולות הצבאיות של איראן, ויוביל לגל סנקציות כבד על חברות סיניות. הכלכלה הסינית תלויה באופן דרמטי בשווקי הייצוא של ארצות הברית ואירופה, ובייג'ינג לא מוכנה לסכן זאת רק כדי לחמש את משטר האייתוללות. כתוצאה מכך, איראן נותרת עם חיל אוויר מיושן, נשענת בעיקר על רוסיה לרכישת מטוסי סוחוי ומערכות טילים, כשגם שם העסקאות מתעכבות שוב ושוב.

מסביבת המצור הימי שהוטל מחדש על איראן בחודש יולי עולה כי מאז ולא הצליחה אף משאית נפט איראנית לחצות את מיצרי הורמוז בדרכה לסין, מה שמעלה סימני שאלה על עתיד מנגנון הברטר בטווח הקרוב. עם זאת, סין ואיראן ממשיכות להכחיש כל פעילות בלתי חוקית ומצהירות כי יגנו על האינטרסים ההדדיים שלהן, כשברקע נותר ברור כי הסנקציות המערביות, לפחות עד כה, מתגלות כחסרות שיניים אל מול קומבינה כלכלית שממשיכה להזרים לטהרן את מה שהיא הכי זקוקה לו: כסף וזמן.

**סיכום**: תחקיר חושף כיצד איראן וסין מפעילות מנגנון סחר חליפין סודי שמאפשר לטהרן לעקוף סנקציות ולהזרים מיליארדי דולרים בציוד וסחורות, בעוד בייג'ינג נמנעת מלחמש אותה בנשק מתקדם מחשש ללחץ אמריקאי.