רמי קלינשטיין עושה חשבון נפש ערב יום כיפור: "הייתי יהיר, טעיתי"

רמי קלינשטיין בחר לא לשלוח עוד ברכת גמר חתימה טובה שגרתית. ערב יום הכיפורים פרסם הזמר הוותיק פוסט אישי וחושפני באינסטגרם, ובו עשה חשבון נפש כואב על תפיסת עולמו לאורך השנים.

הפוסט נפתח בזיכרון ילדות שנחרט אצלו עמוק. קלינשטיין, שהיה אז בן תשע, שיחזר בוקר שבת אחד בדרך לבית הכנסת, כשראה מכוניות צבאיות רבות בכביש. "שאלתי את אימא שלי למה יש כל כך הרבה מכוניות צבאיות שנוסעות בכביש ביום כיפור. אימא לא ידעה לענות", כתב.

אותו יום היה כמובן ה-6 באוקטובר 1973, יום פרוץ מלחמת יום הכיפורים. "האזעקה הראשונה תפסה אותנו שם, בבית הכנסת, ורצנו למקלט", תיאר הזמר.

כילד, סיפר קלינשטיין, הוא היה בטוח שהמדינה בלתי מנוצחת ושהמלחמה תסתיים תוך ימים ספורים. "הייתי בטוח שזה רק עניין של כמה ימים, שישה, מקסימום עשרה ימים עד שהמלחמה תסתיים. כמה טעיתי", הודה. "וכמה התברר המחדל, השבר והאבל הנורא שעברה המדינה".

ומכאן הוא מותח קו ישיר לאירועי ה-7 באוקטובר, חמישים ושתיים שנה אחרי. "מי חשב שחמישים שנים יעברו ונתפס שוב למחדל עוד יותר נורא", כתב, במשפט שסיכם בשורה אחת את התחושה שרבים בציבור הישראלי חולקים בשנתיים האחרונות.

אבל הפוסט לא נעצר בזיכרון היסטורי. קלינשטיין המשיך לחשבון נפש אישי הרבה יותר, על האופן שבו הוא עצמו הבין את העולם בשנים שקדמו למלחמה הנוכחית. "אני כבר לא ילד, וחשבון הנפש שלי הוא כזה", כתב.

בשורות הכי חושפניות של הפוסט הוא הודה: "אני טעיתי כשחשבתי שאנטישמיות עברה מן העולם. אני בעצמי הייתי יהיר והאמנתי עד כמה העולם יכול להפוך את היוצרות בכזאת קלות, להתעלם מהשואה שעברנו ולקבל את הנרטיב של הטרוריסטים".

מדובר בהודאה לא שגרתית מפי אחד מהאמנים האהובים והוותיקים בישראל, שבדרך כלל שומר על פרופיל ציבורי זהיר יחסית. הפעם הוא בחר להיות כנה עד הסוף, גם אם זה אומר להודות בטעות שלקח לו שנים לזהות.

את הפוסט חתם קלינשטיין באמירה נחרצת שלא משאירה מקום לפרשנויות. "מבחינתי לא עוד! על זה אני חותם", כתב, ולצד ההצהרה הוסיף גם את איחולי החג: "צום קל, וגמר חתימה טובה".

הפוסט זכה לתגובות רבות ברשת, כאשר רבים ציינו שהכנות של קלינשטיין נגעה בהם במיוחד דווקא בגלל התזמון, ערב היום הקדוש ביותר בשנה. נראה שהשנה, יותר מתמיד, אמנים ואנשי ציבור בוחרים לצאת מהאזור הנוח ולעשות חשבון נפש אמיתי, לא רק על מעשיהם האישיים אלא גם על ההנחות הבסיסיות שליוו אותם שנים ארוכות.