המספר 30 הוא לא מקרי. זהו מספר הגופים והמנגנונים באו"ם שמכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית מזהה כרשת שיטתית הפועלת נגד ישראל. הדוח, שפורסם בימים האחרונים, חושף מנגנון בירוקרטי ענק המורכב מוועדות חקירה, נציבויות, דוחות מיוחדים ומוסדות משפטיים, שכולם מזינים זה את זה במסקנות זהות: ישראל היא הפושעת הראשית של העולם.
הדוח, שנכתב על ידי ד"ר עדי שוורץ, אשר פרידמן ונועם יעקבי, מתאר מה שהם מכנים "הד חוזר עצמי" - מצב שבו גופים שאמורים להיות עצמאיים זה מזה, מאשרים שוב ושוב את ממצאיהם ההדדיים, וכל הממצאים הללו נשענים על מקורות ערביים עוינים לישראל. הרוב האוטומטי במוסדות אלה, המורכב ממדינות אסלאמיות, סין ורוסיה, מבטיח שהמנגנון ימשיך לפעול ללא הפרעה.
התוצאה, לפי הדוח, היא לא רק ביקורת דיפלומטית. מנגנוני זכויות האדם של האו"ם כבר הובילו לרשימות שחורות של תאגידים ולקריאות להגבלת מכירת נשק לישראל. דוחות מיוחדים דחפו לסנקציות, חרמות והקפאת נכסים. ההחלטות בעצרת הכללית הובילו לתביעות בבית הדין הבינלאומי בהאג, שמסקנותיו משמשות בתורן להצדקת צעדים נוספים.
העיתוי לפרסום הדוח לא מקרי. השבוע, במהלך המושב ה-81 של העצרת הכללית באו"ם, הפכה ישראל שוב למוקד כמעט בלעדי של הביקורת הבינלאומית. המזכ"ל היוצא אנטוניו גוטרש בחר להקדיש חלק ניכר מנאום הפרידה שלו לתקיפת מדיניות ההתיישבות של ישראל ביהודה ושומרון, כשהוא מאשים אותה ב"ניקוי אתני".
נשיא ברזיל לולה דה סילבה הלך רחוק יותר, ותיאר את המתרחש ברצועת עזה כ"תודעה רצחנית שלא שבעה אף פעם מהרג". נשיא טורקיה ארדואן כינה את עזה "מחנה ריכוז", מלך ירדן קרא לשקול הטלת סנקציות על ישראל, ואמיר קטאר יחד עם נשיא צרפת מקרון הצטרפו למקהלת ההאשמות, כל אחד בנוסח משלו.
יותר מ-20 מנהיגי מדינות הפכו את הדוכן של האו"ם לבמה נגד המדינה היהודית. זו לא הייתה תקרית דיפלומטית חד-פעמית, אלא תבנית חוזרת: מונחים שנשמרו במקור לתיאור השואה, כמו "מחנות ריכוז", מרוקנים ממשמעותם ומגויסים ככלי נשק פוליטי נגד המדינה שקמה בדיוק כדי למנוע רצח עם נוסף.
הניגוד הבולט ביותר נחשף דווקא מחוץ לאולם המליאה. נשיא איראן, מדינה הנמצאת בעימות ישיר עם ארצות הברית, זכה לכניסה חופשית לניו יורק ולאבטחה המלאה המוענקת לראש מדינה מבקר. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, לעומת זאת, הגיע לביקור קצר בן שעות ספורות בלבד, לאחר חודשים שבהם ראש עיריית ניו יורק שקל בפומבי לעצור אותו.
צילום: בנימין נתניהוהפודקאסט "ישראל בלתי דיפלומטית", בהנחיית היועצת לשעבר לנתניהו רותי בלום והדיפלומט לשעבר מארק רגב, בחן את הפער בין הרטוריקה האירופית לבין המציאות הביטחונית של ישראל. השניים התייחסו לטענת מקרון כי חמאס אינו פועל ביהודה ושומרון, וציינו שהיא מתעלמת לחלוטין מהמציאות בשטח. הם גם עמדו על הסתירה בין הביקורת הפומבית של מלך ירדן לבין שיתוף הפעולה הביטחוני הסמוי שממשיך להתקיים בין המדינות.
לפי מכון משגב, שנת 2001 היא לא סתם רקע היסטורי אלא נקודת מוצא ממשית. באו"ם מתוכננת חגיגה לציון 25 שנה לוועידת דורבן, שבה נולדו לראשונה המיתוסים על ישראל כמדינת אפרטהייד ורצח עם. הדוח טוען שהמנגנון שהוקם אז לא רק שלא נעצר, אלא התרחב לכדי תשתית משפטית ופוליטית שלמה, המספקת תקדימים שעלולים בעתיד לשמש נגד דמוקרטיות מערביות אחרות הנלחמות בטרור.
הדוח מציע שמונה כיווני פעולה, רובם ככולם סביב צמצום המימון האמריקאי והמערבי לגופים המפלים לרעה את ישראל. הנתונים שמוצגים בו מטלטלים: ארצות הברית לבדה תרמה לאו"ם ולמוסדות הנלווים לו יותר מכספי 183 המדינות החברות האחרות גם יחד. למרות זאת, ובניגוד לצעדים שנקטה ממשל טראמפ בעבר כמו הפסקת המימון לאונר"א, המשיכה וושינגטון להעביר לאחרונה מאות מיליוני דולרים לאו"ם, כולל תשלום של כמעט מיליארד דולר החודש בלבד.
בשלב זה לא ברור אם מדינות המערב יאמצו את המלצות הדוח או ימשיכו במדיניות המימון הנוכחית. ועידת דורבן המחודשת צפויה להתקיים בשבוע הקרוב, ותהיה מבחן נוסף לשאלה האם הביקורת על מנגנוני האו"ם תתורגם למעשים או תישאר עוד פרק בוויכוח הדיפלומטי המתמשך.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה