תמונה משותפת ומסמך אי-תקיפה: כך התאחד גוש השינוי מול נתניהו

לראשונה מאז נולד הגוש שמבקש להחליף את הממשלה, הצטלמו כל ראשיו יחד בתמונה אחת. יאיר לפיד, נפתלי בנט, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן ויאיר גולן נפגשו במוצאי שבת בביתו של לפיד בתל אביב, וחתמו על מסמך עקרונות שנועד לשדר משהו שעד כה נראה רחוק: אחדות.

המפגש נמשך פחות משעה, אבל מה שיצא ממנו עשוי ללוות את מערכת הבחירות כולה. חמשת המנהיגים התחייבו במסמך חתום שמהיום ועד הקמת הממשלה, איש מהם לא יתקוף מפלגה שותפה בגוש או את מי שעומד בראשה. במילים פשוטות: מפסיקים לירות בתוך הנגמ"ש.

"מתוך הכרה שגם אם יש בינינו מחלוקות אידיאולוגיות, החלפת הממשלה היא מטרת העל המשותפת שלנו, וחובתנו לפעול יחד להגשמתה", נכתב במסמך עליו חתמו כולם.

מעבר להצהרה הכללית, המסמך כולל גם צעדים מעשיים. תוך 48 שעות יוקמו שלושה צוותי עבודה משותפים: הראשון יעסוק בהעלאת אחוז ההצבעה ובשמירה על טוהר הבחירות, השני יגבש את קווי היסוד לממשלה הבאה, ובהם ועדת חקירה ממלכתית לאירועי השבעה באוקטובר, הגבלת כהונת ראש הממשלה ושוויון בנטל, והשלישי יעסוק בתיאום דוברות ובמאבק במה שהם מכנים פייק ניוז והפחדות.

אבל מתחת לתמונה החגיגית מסתתרת השאלה הכי לוהטת: מי בעצם יעמוד בראש הגוש. במסמך אין ולו מילה אחת על מנגנון לבחירת המועמד לראשות הממשלה. ההחלטה, כך סוכם, תידחה לאחרי הבחירות. וזו לא פרט טכני שנשכח בטעות. יש שם לא פחות משלושה אנשים שרואים את עצמם ראויים לתפקיד, ואיש מהם לא ויתר.

נפתלי בנט יצא מהפגישה בהתלהבות גלויה. בהודעה שפרסם תחת הכותרת "ראש הממשלה לשעבר" הוא כתב: "הערב התמלאתי מחדש בתקווה. אני בטוח ביכולת שלנו לנצח ב-63 מנדטים וביחד לתקן את ישראל". לדבריו, המשתתפים "הניחו בצד כל שיקול אישי" וסיכמו על "שיתוף פעולה מלא עד הבחירות, ביום הבחירות וגם אחרי הבחירות". חשוב לומר: המספר 63 הוא יעד פוליטי שמציג בנט, לא תחזית מבוססת סקרים. בסקרים העדכניים ביותר אף אחד מהגושים לא מגיע לרוב ברור של 61 מנדטים.

גם הבחירה כיצד להצטלם לא הייתה מקרית. החמישה לא עמדו בשורה, מצב שהיה מיד מציף את השאלה מי עומד במרכז ומי בצדדים. במקום זאת הם התיישבו יחד, כשיאיר גולן יושב בדיוק באמצע ואיזנקוט ובנט, שני המועמדים הבולטים ביותר, בצדדים. כך נשמר המסר של שותפות מבלי שהתמונה עצמה תכריע בשאלת ההנהגה.

מי שנעדר מהתמונה ומהמסמך הוא מנסור עבאס, יו"ר רע"ם. גם שאלת היחסים עם המפלגות הערביות נותרה מחוץ להסכם, וזו לא סוגיה שולית. אם אף גוש לא ישיג רוב עצמאי, שאלת השותפים תהיה מכרעת. ליברמן כבר הבהיר בעבר שהוא לא מוכן לשבת עם המפלגות הערביות, ומצביעי רע"ם עצמם, כמו שאמר יואב סגלוביץ' המתמודד ברשימת רע"ם, "לאיזנקוט לא תהיה ממשלה בלי רע"ם".

בליכוד לא איבדו זמן וזיהו מיד את נקודת התורפה. במקום להתווכח עם עצם ההסכם, המפלגה בחרה להרחיב את התמונה ולצרף אליה את המפלגות הערביות, כדי למסגר את הבחירות כהכרעה בין ממשלה בראשות נתניהו לבין ממשלה שתישען על תמיכה ערבית. זה מסר שנתניהו כבר הציג בעבר, כשדיבר על הבחירה בין "ממשלה לאומית וחזקה" לבין "ממשלת שמאל וצרה עם המפלגות הערביות". במקביל, הליכוד תקף את איזנקוט וטען כי "אין לו דרך להקים ממשלה בלי גולן, ליברמן, בנט והמפלגות הערביות", וכי הוא "שוב משקר" לציבור.

הפגישה, התמונה והמסמך הם בראש ובראשונה תוצאה של לחץ מלמטה. מצביעי הגוש דרשו מהמנהיגים להפסיק את המריבות הפנימיות שהתפוצצו בשבוע האחרון, בין היתר סביב האופן שבו איזנקוט מנהל את קמפיין "המפלגה הגדולה" שלו והוויכוח סביב הדרך הנכונה להתמודד עם הליכוד. כל מי שהשתתף במפגש הבין שמתקפה על חבר לגוש פוגעת בגוש כולו, ולכן ההסכם. אבל השאלה האמיתית היא כמה זמן ההתחייבות הזאת תחזיק, במיוחד ההבטחה לא לעסוק בזהות המועמד לראשות הממשלה, כשלפחות שלושה מהחותמים על המסמך רואים את עצמם ככשירים ביותר לתפקיד.

עד הבחירות, שנקבעו לעוד כחודש, צפויות שלוש קבוצות העבודה שהוקמו להתחיל לפעול בפועל, ועימן גם המבחן האמיתי של ההסכם: האם המנהיגים באמת יעצרו את החיכוכים הפנימיים, או שהשאלה מי יעמוד בראש הגוש תחזור לפוצץ הכל עוד לפני יום הבחירות.