דו"ח מזהיר: 100 אלף כלי נשק בנגב מאיימים על בסיס נבטים

מכון ריפמן לפיתוח הנגב פרסם מסמך חדש שמזהיר מפני תרחיש שבו שלושה גורמים מצטרפים יחד לכדי איום ממשי על בסיסי חיל האוויר בדרום הארץ. המסמך, שגובש בליווי בכירים לשעבר במערכת הביטחון, מדבר על שילוב של כמויות אדירות של נשק בלתי חוקי, קיצוניות לאומנית מקומית והכוונה איראנית מהצד השני של הגבול.

לפי הנתונים שנחשפו במסמך, בשטח הנגב מוערכת קיומם של בין 100 ל-130 אלף כלי נשק ואמצעי לחימה בלתי חוקיים. הכמות העצומה הזו נמצאת במרחק נגיעה ממתקנים ביטחוניים קריטיים, בהם בסיסים אסטרטגיים של חיל האוויר.

בין הבסיסים המדוברים בולט בסיס נבטים, המוקף במרחב אזרחי שבו קיימים אתגרי משילות משמעותיים. המשמעות היא שהצבא נדרש לתפעל מתקן ביטחוני רגיש בסביבה שבה השליטה האזרחית והביטחונית מוגבלת, ושבה חלק גדול מהנשק הנע במרחב אינו רשום ואינו בשליטה מסודרת.

המסמך מציין כי מדובר לא בתרחיש היפותטי אלא באיום שכבר הוכח בשטח. בעבר תועד ירי שחדר לשטח בסיס נבטים ופגע בכנף מטוס. בנוסף, נרשמו מקרים של חדירת רחפנים לתחומי הבסיס, וכן ניסיונות מתועדים של גורמים איראניים לאסוף מודיעין על הפעילות בתוכו.

הכותבים מתריעים כי בתרחיש של מלחמה רחבה, שילוב של חסימת צירי הגישה לבסיסים לצד ירי, הטסת רחפנים ואיסוף מודיעין שוטף, עלול לפגוע ביכולת המבצעית של חיל האוויר בדיוק בשעה שהיא הכי נדרשת. כלומר, האיום אינו רק תיאורטי, אלא עשוי להתממש בעיצומו של עימות צבאי, בזמן שבו יש צורך מקסימלי בפעילות סדירה של הבסיסים.

ציטוט מרכזי מהמסמך מתאר את האסטרטגיה האיראנית המיוחסת בצורה חדה: "איראן איננה זקוקה לצבא בנגב. היא זקוקה לשלושה דברים: עיניים על הבסיסים, נשק זמין במרחב, ואוכלוסייה שחלקה מוכן לפעול. את השלושה היא בונה במקביל". הניסוח הזה משקף תפיסה שלפיה איראן לא חייבת לשלוח כוחות סדירים כדי לפגוע בעורף הישראלי, אלא יכולה להסתפק בבניית תשתית מודיעינית, נשק ותודעה מקומית שתפעל בעבורה בעת הצורך.

המסמך, שגובש בליווי בכירים לשעבר במערכת הביטחון, משדר מסר ברור: הצטברות של שלושת המרכיבים, נשק בלתי חוקי בהיקף עצום, קיצוניות לאומנית מקומית והכוונה איראנית מבחוץ, אינה מקרית. לפי הניתוח, הגורמים הללו נבנים במקביל ובאופן מכוון, כך שכל אחד מהם מזין את השני וביחד הם יוצרים איום שהמערכת הביטחונית צריכה להתמודד עמו כמכלול אחד, ולא כשלוש תקריות נפרדות.

בשלב זה לא נמסרה תגובה רשמית ממערכת הביטחון לממצאי המסמך. השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא כיצד יתמודדו הגורמים המוסמכים עם פער המשילות באזור הבסיסים, ועד כמה ייושמו מסקנות המסמך בטרם יתממש התרחיש שמתואר בו כאיום קונקרטי ולא תיאורטי.

מכון ריפמן מזהיר: שילוב נשק בלתי חוקי בנגב, קיצוניות מקומית והכוונה איראנית מסכן את בסיסי חיל האוויר בשעת מבחן.