"ניצן שלפני המלחמה": שיר חדש לזכר הגננת שנרצחה בכפר עזה

לקראת יום השנה לאירועי ה-7 באוקטובר, יוצא לאור השיר החדש "ניצן שלפני המלחמה", פרי עטה של היוצרת נועה שטיינברג. השיר, שכתיבתו נמשכה כשנתיים, עוסק בזיכרון בין אינטימית שנושאת שטיינברג בליבה מאז הטראומה הקשה של ה-7 באוקטובר באוקטובר, ומבקש לגעת בפער שבין ימים שלפני המלחמה לבין תקווה ותקומה לעתיד, לצמיחה ולפריחה מחודשת של יישובי העוטף.

השיר נולד מתוך סיפורה של אמא לילד בגן בקיבוץ שבעוטף עזה, אותו הובילה ניצן - גננת אהובה ומעוררת השראה, תושבת כפר עזה. ניצן נרצחה בטבח ה-7 באוקטובר, לאחר שהתחבאה עם ילדי הגן שבהשגחתה במשך כ-30 שעות בממ"ד, במהלכן נותרה איתנה וסמל לביטחון עבור הילדים שהיו תחת אחריותה. מאז אותו יום נורא, הגן לא חזר לפעול, והיה עבור בית שני עבור ילדי הקיבוץ.

עבור האם, שכתבה את מילות השיר, הגן הפך למקום של זיכרון וגעגוע. בכל פעם שהיא חולפת על פניו, היא נזכרת בניצן - בחיוך, בחום, באופטימיות ובאהבה שהעניקה לכל ילדי הגן בכל בוקר. מתוך המקום הזה נכתב השיר, שבו זיכרון "ניצן שלפני המלחמה" הופך לצד אמונה בניצן עצמו - כמו הפרח שממתין לפרוח - עד שישוב הגן וייפתח מחדש.

השיר אינו מספר רק את סיפורה האישי של ניצן, אלא דרך דמותה הופך לסיפורם של חבל עוטף עזה כולו: געגוע לבית שנשבר, כאב על מה שנעלם, ולצדו אמונה ותקווה לחיים שיחזרו לפרוח באזור. השיר נע בין שלושה רבדים מרכזיים - מעבר בין זיכרון העבר היפה של הגן והזיהוי עם ניצן והגננת האהובה, לבין המציאות שנוצרה אחרי המלחמה והתקווה לעתיד; מיאוש לתקווה, כשהשיר נפתח מתוך השבר והכאב אך הולך ונבנה אל עבר תקווה; ומהאישי ללאומי, כשסיפורה של ניצן הופך למטאפורה לסיפורו של כל חבל ארץ שלם.

שטיינברג, יוצרת השיר, סיפרה כי בכל פעם שעברה ליד הגן הרגישה את השבר ואת הגעגוע לכל מה שניצן ייצגה בימים שלפני המלחמה - התום, הביטחון, החום והאהבה שנשארו שם, גם כשהיא עצמה כבר לא יכלה לחזור. לדבריה, השיר הוא דרכה להגיד תודה אישית, אך גם להזכיר לעצמה ולכולנו שהמקום הזה, שהכרנו כגן עדן, עוד יחזור להיות מוגן כפי שהיה, וכי גם הניצן שלנו עוד יחזור לפרוח.