שלוש שנים בלבד חלפו מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023, אבל בתודעה הציבורית בישראל מדובר בנצח. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעמד בראש המדינה באותו בוקר נורא ונותר בתפקידו עד היום, ניצב כעת מול גל ביקורת שלא שוכך, בארץ ובעולם. התחושה בקרב אזרחים רבים היא שהזמן הפסיכולוגי חלף הרבה יותר מהר מהזמן במציאות, כתוצאה מרצף בלתי פוסק של אירועים לאומיים דרמטיים וקיומיים שהפגיזו את התודעה הציבורית ללא הפסקה.
צילום: בנימין נתניהוהמתקפה עצמה, שבה פרצו מחבלי חמאס לקהילות ולעמדות צבאיות בדרום הארץ, הייתה האסון הביטחוני החמור בתולדות ישראל. כ-1,200 בני אדם נרצחו באותו יום, ו-251 נוספים נחטפו לרצועת עזה. השבר שהותירה המתקפה עדיין לא נרפא, ושאלת האחריות עליה ממשיכה להעסיק את השיח הציבורי שלוש שנים אחרי.
ביקורת חריפה שהופנתה כלפי נתניהו טוענת כי האסטרטגיה שהוביל מאז שובו לשלטון בשנת 2009, שמטרתה הייתה מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית, היא שיצרה את התנאים למתקפה. לפי הטענה, החלטתו של ראש הממשלה לשמור על פיצול בין חמאס ברצועת עזה לבין הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ואף לאפשר הזרמת כספים קטאריים לעזה בשנת 2019 כחלק מאותה מדיניות, תרמה ליצירת מציאות של בידוד כלכלי וייאוש בקרב כשני מיליון תושבי הרצועה. אבטלת הנוער שם חצתה את רף 60 אחוזים עוד לפני המתקפה.
מבקרים מציינים כי גם כיום, שנה אחרי הפסקת האש באוקטובר 2025 שסיימה רשמית את המלחמה, התוכנית האמריקאית להעברת השליטה ברצועה לידיים פלסטיניות טכנוקרטיות ולפריסת כוח ייצוב בינלאומי עדיין תקועה. הסיבה המרכזית לכך, לפי הטענות, היא שנתניהו דחה חלקים מרכזיים מהתוכנית ועמד על כך שישראל לא תסיג את כוחותיה עד לפירוק מלא של נשק חמאס, בעוד שהמסגרת האמריקאית דיברה על יישום הדדי ומדורג.
במקביל, בגדה המערבית המצב רק הולך ומחריף. על פי נתוני האו"ם, עד סוף 2025 נרשמו 925 מחסומים ומכשולי תנועה, המספר הגבוה ביותר מזה 20 שנה, שמגבילים את תנועתם של 3.4 מיליון פלסטינים. התנחלויות הורחבו בקצב מואץ, כאשר בחודש יולי אישרה הממשלה מימון ל-34 התנחלויות נוספות, מה שהביא את מספרן הכולל שהוקמו בתקופת כהונתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ליותר מ-100. אירועי אלימות של מתנחלים גם הם זינקו, עם יותר מ-1,380 מקרים מתועדים מתחילת 2026, ובשבוע האחרון בלבד תקפו למעלה ממאה מתנחלים את הכפר הפלסטיני ג'לוד, שרפו בתים ואף פצעו חיילי צה"ל שהגיעו ללוות משפחה פלסטינית בחזרה לביתה.
בזירה הבינלאומית המצב לא טוב יותר עבור ראש הממשלה. דווח כי שלוש שנים אחרי המתקפה, נתניהו נותר מבודד הן מול מדינות ערביות והן מול חלק ניכר מהקהילה הבינלאומית. גורמים זרים מצביעים על מחלוקות עמוקות בנוגע למדיניותו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ועל כך שבניגוד לעבר הוא מתקשה כיום לשמור על גוש יציב בתוך הממשלה עצמה. הבידוד הבינלאומי הזה, כך נטען, אינו רק עניין תדמיתי אלא נכס אסטרטגי שישראל מאבדת בהדרגה, בשעה שהיא תלויה בבריתות, בסחר, בטכנולוגיה ובתמיכה אמריקאית.
הקיטוב הפנימי בישראל, לצד הביקורת הציבורית הגוברת, הופך את הבחירות הקרובות לבעלות משקל חסר תקדים. נטען כי הבוחר הישראלי יידרש להכריע לא רק בשאלת אישיותו של ראש הממשלה, אלא בשאלה רחבה יותר, מה קרה למדינה בשנים הארוכות שבהן שלט נתניהו בזירה הפוליטית. מבקריו טוענים כי משאבי המדינה הוזרמו למלחמה ממושכת, החוב הלאומי תפח, ומערכות החינוך, הרווחה והבריאות נותרו תת-מתוקצבות ועמוסות.
התמונה המצטיירת שלוש שנים אחרי המתקפה היא של מדינה שעדיין מחפשת תשובות, ושל ראש ממשלה שמנסה לשרוד פוליטית תוך כדי התמודדות עם משבר ביטחוני, דיפלומטי וחברתי בו-זמנית. עם ההתקרבות למועד הבחירות, נראה כי השאלה שתעמוד בפני הציבור הישראלי לא תהיה רק מי יוביל את המדינה הלאה, אלא איך בכלל מגיעים למצב שבו שאלת ה-7 באוקטובר הופכת לשאלת הכרעה פוליטית בפני עצמה.
שלוש שנים אחרי המתקפה, המחלוקת על האחריות לכישלון עדיין לא הוכרעה, וגורל ראש הממשלה ייקבע כעת בקלפי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה