טראמפ: "הכל ייגמר בקרוב", אך נערך למצור כלכלי על איראן

דונלד טראמפ חוזר ומבטיח לציבור האמריקאי שהעימות עם איראן קרוב לסיומו. "מנענו מאיראן נשק גרעיני. הכל ייגמר בקרוב, בדרך כזו או אחרת", אמר הנשיא בהצהרה שחזרה על עצמה בשבועות האחרונים. אבל מאחורי הקלעים, בחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות האמיתיות, מצטיירת תמונה שונה לגמרי.

צילום: דונלד טראמפ

על פי דיווח שפורסם, צוות הנשיא מתכונן למעשה למלחמה כלכלית ארוכת טווח מול איראן, ולא לסיום מהיר כפי שהובטח בפומבי. הפער בין ההצהרות הציבוריות לתוכנית בפועל הוא מהותי, והוא חושף דפוס מוכר: רטוריקה אחת למצלמות, אסטרטגיה אחרת לטווח הארוך.

הכלי המרכזי שבו בוחר הממשל להשתמש הוא סנקציות כלכליות נוקשות. המטרה המוצהרת היא להמשיך וללחוץ על המשטר האיראני עד כדי שיתוק כלכלי, מהלך שדורש זמן, סבלנות ומנגנון אכיפה בינלאומי מתוחכם. זה בדיוק ההפך מ"פתרון מהיר" שהובטח לבוחר האמריקאי.

הדיווח אינו מציין מועד פעולה קונקרטי, אך ההודעה עצמה כבר מעידה על הכיוון. מדובר בתפיסה שרואה בלחץ כלכלי מתמשך את הכלי האפקטיבי ביותר נגד טהראן, יותר מאשר כל פעולה חד פעמית או דרמטית.

זה לא המהלך הראשון של טראמפ מול איראן. הנשיא כבר בעבר נקט במדיניות "לחץ מקסימלי" בקדנציה הקודמת שלו, מהלך שכלל יציאה מההסכם הגרעיני וסנקציות כבדות על המשטר האיראני. הגישה הנוכחית, לפי הדיווח, ממשיכה בקו דומה, אך הפעם תחת מעטפת רטורית של הבטחה לסיום מהיר.

השאלה שעולה היא מי בעצם מרוויח מהפער הזה בין המילים למעשים. הבטחה לפתרון מהיר מספקת ניצחון תקשורתי מיידי, בעוד שתוכנית הסנקציות הארוכה דורשת סבלנות ציבורית שלא תמיד קיימת. הפער הזה עלול ליצור בעתיד ביקורת פנימית, אם הציבור האמריקאי יחוש שהובטח לו דבר אחד וקיבל אחר.

מבחינת איראן, ההודעה על מצור כלכלי ממושך מהווה איתות ברור: אין כוונה אמריקאית להרפות, גם אם ההצהרות הפומביות מרגיעות. מדובר במסר כפול שמטרתו ככל הנראה לשמור על עמימות אסטרטגית, תוך הפעלת לחץ אמיתי מאחורי הקלעים.

הדיווח לא כולל התייחסות של גורמים איראניים להודעה, ולא ברור בשלב זה כיצד תגיב טהראן לתוכנית הסנקציות המתגבשת. גם שמות הגורמים בצוות טראמפ שאחראים על גיבוש המדיניות לא פורסמו.

בשורה הממשית, מה שמסתמן הוא אסטרטגיה דו-שכבתית: הבטחה ציבורית לרגיעה מהירה, לצד מנגנון לחץ כלכלי שנבנה בשקט לטווח ארוך. ההמשך תלוי בשאלה אם הציבור האמריקאי ימשיך לקבל את ההבטחות הפומביות, או שיזהה את הפער בין הרטוריקה למדיניות בפועל.