האם רצתה לזרוק את מטבח הצעצועים - והמשפחה יצאה מדעתה

יש משפחות שבהן מעבר דירה הוא סיפור של קרטונים וחברת הובלה. ובמשפחה אחת הוא הפך לקרב של ממש, בין אמא שרוצה בית נקי ופשוט לבין קרובי משפחה שבטוחים שהיא פשוט זורקת לפח את הילדות של הילדים שלה.

האם, שמתכננת לעבור בקרוב לבית גדול יותר, החליטה להיות חסרת רחמים בתהליך הסינון של חפצי המשפחה עוד לפני שעמיס הובלה אחד נכנס לבית. היא לא מתכוונת למלא את המטרים המרובעים הנוספים רק בגלל שהם קיימים. החלום שלה, כך היא מספרת, הוא בית נקי, פשוט ושליו, לא מחסן נוסף למדפים גדושים.

אמא רצתה לזרוק את מטבח הצעצועים של הילדים ומשפחתה יצאה מדעתהצילום: אמא רצתה לזרוק את מטבח הצעצועים של הילדים ומשפחתה יצאה מדעתה

הבעיה היא שבני המשפחה המורחבת רואים בדיוק הפוך. בעיניהם, עוד שטח פשוט אומר עוד מקום לאחסן בו דברים, ולכן כל פריט שהיא מנסה להוציא מהבית הופך לוויכוח. הקרב הראשון היה על כלי מטבח שהיא כמעט לא משתמשת בהם. בני המשפחה טענו שכדאי לשמור אותם בכל זאת, כי בבית החדש יהיה להם מקום. היא בכל זאת החליטה להיפטר מהם, בטענה שהיא לא רוצה למלא ארונות בדברים שלא בשימוש רק כי יש לה עכשיו איפה לדחוף אותם.

אבל הקרב האמיתי, זה שבאמת הצית את האש, הוא סביב ערכת מטבח צעצוע שהילדים קיבלו במתנה בחג המולד. לפי דבריה, בחצי השנה האחרונה הילדים שיחקו עם הערכה פעמיים בלבד, וגם אז בקושי. מה שבאמת מעניין אותם הם האביזרים הקטנים, הסירים, המחבתות והכלים, ולא הערכה המסורבלת עצמה.

לכן היא החליטה למכור את הערכה במחיר סמלי למשפחה אחרת שתשתמש בה בפועל, במקום לגרור אותה דרך חברת הובלה רק בגלל שהיא כבר נמצאת בבית. את האביזרים שהילדים אוהבים היא מתכננת לשמור. הערכה הגדולה והמסורבלת, זו שתופסת הכי הרבה מקום ונותנת הכי מעט ערך, פשוט בחוץ.

כשהמשפחה המורחבת שמעה על התוכנית, ההיסטריה החלה. לדבריה, קרובים שלה הגדירו את הצעד כהגזמה של ממש, מינימליזם שחוצה כל גבול הגיוני. חלקם אפילו הציעו פתרון יצירתי: הם ישמרו את הערכה אצלם בבית, רק כדי שלא תיזרק. אבל בעיניה זו לא ממש הצעה, אלא דחיית הבעיה בכמה שנים. “זה פשוט אומר שאני אצטרך לפנות את זה שוב, רק אצלם בבית במקום אצלי”, היא אומרת.

הבעל שלה, לעומת זאת, לגמרי בעדה. השניים מנסים ללכת לפי האינסטינקט שלהם ולא להתפתות ללחץ הסביבתי, אבל היא מודה שההתנגדות המתמשכת גורמת לה להטיל ספק בעצמה. היא חוששת שהיא אולי באמת הולכת רחוק מדי עם כל הפרויקט הזה של מינימליזם לפני המעבר.

הסיפור הזה בעצם חושף תופעה שהרבה הורים מכירים מקרוב: ברגע שמישהו מנסה לצמצם ולפשט, המשפחה סביבו נכנסת ללחץ כאילו מדובר בזריקת זיכרונות ולא בזריקת חפצים. אבל כמו שהיא עצמה טוענת, שמירת צעצוע שאף אחד לא משחק בו היא לא נוסטלגיה, זה פשוט עוד קרטון שצריך להעביר, לאחסן ואז בסוף גם ככה לזרוק. רק מאוחר יותר, ועם עוד הרבה אבק.