הלחץ עובר לגוש הימין: דרישה מעופר וינטר לפרוש מהמרוץ

פרישתו הדרמטית של שר הביטחון לשעבר בני גנץ מהמרוץ לכנסת, שמונה ימים בלבד לפני הבחירות, טרפה מחדש את כל הקלפים הפוליטיים. ההודעה שלו, שהפתיעה רבים, הפכה תוך שעות ספורות לרעידת אדמה שאיחדה את גוש האופוזיציה המפורק. עכשיו, כל הלחץ הפוליטי עובר לכיוון אחר לגמרי: האלוף במיל' עופר וינטר, שממשיך להתעקש ולהתמודד למרות קריאות הולכות וגוברות לפרוש.

עם פרישת גנץ, המצביעים של כחול לבן שחששו שקולם ייזרק לפח מצאו להם בית חדש. הקולות התפזרו בין איזנקוט, לפיד, בנט וליברמן, וגוש האופוזיציה, שנראה עד לפני ימים ספורים כמפוצל ומחולק, מצטייר כעת כמסודר ומגובש יותר מתמיד. במילים אחרות: השמאל כבר לא מבזבז קולות.

מה קדם לזה

ב-7.9.2026 דיווחנו שבצלאל סמוטריץ' ויתר על איחוד בין הציונות הדתית למפלגת וינטר, לאחר שהעריך כי וינטר יתמודד עצמאית. ב-13.10.2026 סירב איתמר בן גביר לחתום עם וינטר על הסכם עודפים וכינה אותו 'בנט 2', ובאותו יום דיווחנו גם על פרישת דוידי בן ציון מרשימת עמך ישראל על רקע חשש מבזבוז קולות.

בדיוק כאן נכנסת הבעיה הגדולה של גוש הימין, ולבעיה הזו יש שם: עופר וינטר. המפלגה שהקים, "עמך ישראל", יצאה לדרך עם הבטחה גדולה: להביא מצביעים חדשים לגמרי, כאלה שמעולם לא הצביעו ימין. מאוכזבים, מסורתיים שמתביישים להודות שהם מצביעים ליכוד, אנשי מרכז ימין שמחפשים ממלכתיות אחרת. התיאוריה נשמעה טוב על הנייר. בשטח היא התרסקה.

הנתונים חדים וברורים: וינטר לא מצליח למשוך אפילו קול אחד מבחוץ. הוא לא נוגע באופוזיציה בכלל. כל התמיכה שהוא אוגר מגיעה ממחוזות הימין עצמו: מהליכוד, מהציונות הדתית, מעוצמה יהודית. הוא גורף 0.7 מנדט מכאן ו-0.5 מנדט משם, ובפועל רק מעביר קולות מצד ימין אחד לצד ימין שני. התוצאה: אין ערך לאומי, יש רק נזק.

הסיכון הממשי הוא שאם וינטר יישאר תקוע סביב 1.8% עד 2.4% בסקרים ולא יעבור את אחוז החסימה, הוא לא יפגע באופוזיציה בכלל. הוא יפגע אך ורק בגוש הימין. עשרות אלפי קולות לאומיים עלולים להישרף ולהיזרק לפח, קולות שיכולים להכריע בין ממשלת ימין מלאה לבין ממשלת שמאל שנשענת על הרשימה המשותפת.

גם מפלגת הציונות הדתית לא חסכה ביקורת. בהודעה רשמית נמסר: "פרישתו של גנץ נובעת מאחריותו לא לאבד קולות לגוש השמאל. כעת, לאחר הפרישה, השמאל מאורגן למופת באופן ששום קול אצלו לא ילך לאיבוד. לעומת זאת, בימין יש הפעם חוסר אחריות מוחלט מצד עופר וינטר ויתר רסיסי המפלגות שלא מתקרבות לאחוז החסימה שמתעקשים לזרוק קולות לפח ולסכן את מדינת ישראל בשלטון שמאל עם תומכי טרור שיביא עלינו אסון". בהמשך ההודעה נכתב: "זוהי אזעקת אמת. אני קורא לעופר ולחבריו להתעשת ולקחת אחריות. אם הימין יאבד קולות, השמאל יעלה לשלטון. לא מהמרים על מדינת ישראל".

הלחץ על וינטר מקבל גם ממד אישי. מתניה פז, מילואימניק בחטיבת הקומנדו שהיה בעבר פקוד שלו, יצא בקריאה חריגה לאלוף במיל' לפרוש מהמרוץ. "עופר, אם חלילה השמאל יעלה לשלטון, הישגי המלחמה ילכו לטמיון וסכנת המדינה הפלסטינית תחזור להיות ריאלית", כתב פז, שמזהה עצמו כחבר מטה המילואימניקים "אחריות לאומית". לדבריו, "בשום סקר רציני אתה לא עובר את אחוז החסימה, ובבחירות האלה אסור לנו גוש הימין לאבד אף קול". הוא פנה לוינטר בקריאה אישית: "אני וחבריי מבקשים ממך לקחת אחריות כמו שהבטחת ולהודיע על פרישה בשביל הביטחון".

אלא שמפלגת "עמך ישראל" בראשות וינטר לא נרתעת, ואף מנצלת את פרישת גנץ לטובתה הפוליטית. בהודעה שפרסמה המפלגה נכתב: "אנו מודים לבני גנץ על עשרות שנות שירות למען מדינת ישראל. הפרישה של בני גנץ ממחישה את החשיבות של מפלגת עמך ישראל בציבוריות הישראלית". במפלגה אף תקפו את תלותם של גורמי ימין באצבעו של יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף, וטענו: "כעת זה ברור, מי שרוצה ימין משרת ומכריע שאינו תלוי באצבע ה-61 של גולדקנופף, יש לו רק בית אחד: עמך ישראל".

הפער בין המסרים חושף תמונה ברורה. בעוד גורמים בימין מתריעים בקול רם שכל קול שהולך לוינטר הוא קול שעלול לקבור את גוש הימין כולו, וינטר עצמו ממשיך לשווק את עצמו כחלופה לגיטימית ואף הכרחית. השאלה שעולה היא פשוטה: האם מדובר באמונה אמיתית בסיכוי להיכנס לכנסת, או בסירוב להכיר במציאות שמשרטטים הסקרים.

ההתקפה החריפה ביותר על וינטר הגיעה דווקא משר בממשלה. שר התקשורת שלמה קרעי יצא במתקפה חסרת תקדים ואמר בראיון טלוויזיוני: "וינטר לא עובר את אחוז החסימה. אין עריקים אצל וינטר, יש וינטר שמאבד קולות של ימין ומוריד אותם לטמיון", והוסיף כי "וינטר הוא בצד של פלשתין". השר כן הכיר בעברו הצבאי של וינטר, "יש לו רקורד צבאי עשיר ויש לו זכויות רבות", אך טען כי חברי רשימתו מחזיקים בעמדות שאינן תואמות את תפיסת הימין. במפלגת עמך ישראל הגיבו בחריפות ותקפו בחזרה: "מופע ההסתה הפרוע של שלמה קרעי מסכן את הימין כולו וממחיש יותר מכל מדוע חייבים אנשים חדשים ונקיים בפוליטיקה הישראלית". גם נטעלי שם טוב, מספר שתיים ברשימת עמך ישראל, יצאה להגנתו של וינטר והזכירה לנתניהו עובדה לא נוחה: "לפני חודשיים ראש הממשלה רצה שהוא יהיה שר הביטחון מטעמו, אז הוא לא היה בנט שתיים". שם טוב תהתה בקול "איך עברו להפחדה על עופר וינטר. האדם הזה הוא גיבור ישראל באמת, לחם כל השנים, היה מוכן לסכן את נפשו בשביל המדינה הזו, ועכשיו הופכים אותו לאויב העם ולבוגד".

אחרי פרישת גנץ, הסיכון שתואר קודם גדל כפליים. בעבר אפשר היה לטעון שקיים איזון מסוים בין הגושים בכמות הקולות המבוזבזים. הטיעון הזה נמחק כליל. עכשיו, כשגוש האופוזיציה מהודק ולא מבזבז דבר, כל קול שוינטר "שורף" הופך להיות הקול שעלול להכריע את גורל הממשלה הבאה, ולא לטובת הימין.

נותר לראות אם הלחץ ההולך וגובר, מהציונות הדתית ועד לכותרות שמתארות את וינטר כ"בעיה הגדולה של הימין", יניע אותו לשקול מחדש את המשך מועמדותו בימים שנותרו עד הבחירות. בינתיים, הוא ממשיך להתמודד, והכדור, כך נטען, נמצא כולו במגרש שלו.

למה זה חשוב

אם וינטר לא יעבור את אחוז החסימה, עשרות אלפי קולות ימין עלולים להיזרק לפח ולהכריע בין ממשלת ימין מלאה לממשלת שמאל שנשענת על הרשימה המשותפת. מאחר שגוש האופוזיציה כבר לא מבזבז קולות אחרי פרישת גנץ, כל קול שוינטר שורף משפיע ישירות על הרכב הממשלה הבאה שתקבע מדיניות ביטחון וכלכלה.

**סיכום: הלחץ הפוליטי על עופר וינטר לפרוש מהמרוץ מתעצם לאחר פרישת בני גנץ, מתוך חשש שהתמודדותו תבזבז קולות קריטיים לגוש הימין.**