רובינשטיין סיפר כי התחושה הקשה לא הגיעה משום מקום. על רקע הקללות נגד תומכי המפלגה, ועל רקע האסון שפקד את משפחתו של הגר"ד לייבל, הוא הגיע למשבר אמיתי. "שקלתי אתמול לפרוש מהרשימה", אמר רובינשטיין, ללא כחל וסרק.
מה שהכריע את הכף היה פגישה בלתי שגרתית. רובינשטיין הגיע בעצמו לביתו של הרב לייבל, ראש הישיבה, בתוך חלון זמן מטלטל: שעות ספורות בלבד לאחר שהרב קבר את נכדו.
במקום לשמור את המשבר האישי שלו, רובינשטיין בחר לשתף את הרב בחששותיו מפני הקללות שרדפו אותו ואת תומכי המפלגה. זה היה רגע שבו שני אנשים, האחד שרוי באבל טרי והשני שרוי בפחד, נפגשו בחדר אחד.
תגובתו של הרב לייבל הייתה קצרה אך חדה. הרב אמר לרובינשטיין לא לחשוש מהקללות, והשיב לו במשפט שחקוק במסורת היהודית: "עלי קללתך בני".
המשפט, שמקורו בסיפור התנ"כי שבו יעקב אבינו לוקח על עצמו את חשש אמו רבקה מפני קללת אביו יצחק, שימש כאן כמסר ברור: הרב לקח על עצמו את הנטל, ושחרר את רובינשטיין מהפחד שליווה אותו.
ההשפעה הייתה מיידית, לדברי רובינשטיין עצמו. "יצאתי מביתו אדם אחר", תיאר. "הפחד התחלף בתחושת שחרור עצומה".
כך, מפגישה שהחלה במשבר אמיתי, במחשבות פרישה ובחששות ממשיים, יצא רובינשטיין עם החלטה הפוכה לגמרי: להישאר ברשימה ולהמשיך בדרך.
למה זה חשוב
הסיפור מצטרף לשורת דיווחים שפרסמנו על מתיחות קשה בתוך המחנה החרדי סביב הבחירות, כולל קריאות של רבנים נגד הצבעה למפלגות מתחרות ומחלוקות סביב ניסוחי הקול הקורא. הוא מראה כיצד השיח הקשה ברשת לא נשאר תיאורטי אלא מגיע עד כדי שקילת פרישה אצל מועמד בפועל.
הסיפור חושף זווית פחות מוכרת לציבור הרחב: עד כמה קללות ואמירות קשות ברשת, שנראות לעיתים כרעש רקע בלבד בזירה הפוליטית, יכולות לדחוף מועמד אמיתי, בבשר ודם, לסף פרישה.
בשלב זה לא ברור אם הפרשה תוביל לתגובה רשמית מצד גורמים נוספים במפלגה, או אם גל הקללות נגד תומכי 'הציבור החרדי' ימשיך בימים הקרובים לקראת הבחירות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה