הליכוד מחזר אחרי בנט - שדן עם איזנקוט על הקמת ממשלה

המערכת הפוליטית בישראל נכנסת לשבוע של דרמה סוערת. תוצאות הבחירות הסופיות קבעו כי אף גוש לא השיג רוב בכנסת: גוש נתניהו עצר על 53 מנדטים, מפלגות האופוזיציה על 48, ו19 מנדטים נוספים הלכו למפלגות הערביות. התוצאה הזו הפכה את נפתלי בנט ל"קלף המנצח" שכל הצדדים מנסים למשוך לכיוונם.

צילום: נפתלי בנט

בליכוד כבר החלו לפעול. על פי דיווחים, גורמים בכירים בתנועה מסמנים את בנט, יו"ר מפלגת "ביחד", כמי שצריך לעבוד על צירופו לקואליציית הימין. התפנית הזו מפתיעה במיוחד לאור ההתקפות החריפות שספג בנט מאותם גורמים עצמם רק יומיים קודם לכן.

מאחורי השינוי הדרמטי עומדת, לפי הדיווחים, מחשבה אסטרטגית רחבה יותר. בימין מעריכים כי אם בנט יחזור לגוש נתניהו, הוא עשוי להפוך בעתיד למנהיג הימין הבא, וצירופו יפתח את הדלת לשותפים פוליטיים נוספים. מבחינה אריתמטית, הצטרפותו לבדו, עם 7 מנדטים שזכתה בהם מפלגתו לאחר הפיצול מ"ביחד", תעניק לקואליציה רוב נוח של 65 חברי כנסת.

אבל בעוד הליכוד מחזר אחרי בנט, הוא עצמו יושב בשיחות מהצד השני של המתרס. בנט נפגש בביתו ברעננה עם יו"ר מפלגת "ישר", גדי איזנקוט, כדי לבחון "איך להרכיב ממשלה טובה בישראל במהירות האפשרית", כך נמסר בהודעה משותפת מטעם השניים. ההודעה לא ציינה אם הגיעו להסכמות קונקרטיות על הקמת קואליציה חלופית.

בד בבד, באופוזיציה נבחנת אפשרות נוספת, שאפתנית אף יותר: הקמת ממשלת מיעוט צרה שתישען על 41 חברי כנסת בלבד משלוש סיעות, "ישר" של איזנקוט, "ביחד" של בנט, ו"הדמוקרטים" של יאיר גולן. ממשלה כזו תזדקק לתמיכה חיצונית משמעותית כדי לזכות באמון הכנסת, ככל הנראה מהמפלגות הערביות שמחזיקות ביחד ב-19 מנדטים.

צילום: יאיר גולן

התרחיש הזה הוא שהצית את זעמו של הפרשן מארק לוין, שיצא בתגובה חריפה נגד איזנקוט. "איזה קשקשן נפוח מחשיבות עצמית", כתב לוין. "האם הוא מתכוון לחבור למפלגות הערביות הקיצוניות, שאין להן שום נאמנות לישראל, אפילו לא לעצם קיומה ולזכותה להגן על עצמה?" הוא לא הסתפק בכך והוסיף אתגר ישיר: "אז קדימה, שיעשה את זה. שילך על זה ויתאבד פוליטית בשביל שישה חודשים בשלטון".

לוין לא עצר שם. הוא העלה השערה לגבי המהלך הפוליטי שמתכנן, לדבריו, איזנקוט: "אני מנחש שהוא בונה על הרצוג או על הממשלה שלנו, שיעזרו לו להציל את כבודו ולאפשר לו להצטרף לקואליציית נתניהו ב'חוסר רצון' כביכול". לדברי לוין, המהלך הזה נועד לשרת את התדמית הציבורית של איזנקוט כ"מאחד" הגדול. "וכך הוא יוכל לטעון שהוא זה שהציל את המצב", כתב. את דבריו סיים בספקנות גלויה: "מי יודע. נחיה ונראה".

הסיטואציה הנוכחית מציבה את בנט בעמדה נדירה של כוח מיקוח. מצד אחד, הוא מקבל חיזור ברור מהליכוד שמוכן לסלוח על עימותים קודמים כדי להבטיח יציבות שלטונית. מצד שני, הוא נמצא בעיצומם של מגעים עם האופוזיציה להקמת חלופה שלמה לממשלת נתניהו. בשני התרחישים, מפלגתו הקטנה יחסית הופכת לציר המרכזי שסביבו עשויה להיבנות הממשלה הבאה.

בשלב זה, אף אחד מהצדדים לא הודיע רשמית על פתיחת משא ומתן קואליציוני. בימים הקרובים צפויות להתבהר יותר הכוונות של בנט עצמו, שעד כה נמנע מהצהרה חד-משמעית לאיזה כיוון הוא נוטה. בשוק הפוליטי כבר מהמרים שהבחירה שלו תכריע את זהות הממשלה הבאה.