האם איזנקוט יסתפק בתפקיד שר אצל נתניהו כדי למנוע בחירות?

תוצאות הבחירות לכנסת ה-26 מותירות את ישראל בפני דילמה היסטורית: ממשלת אחדות רחבה או סיבוב בחירות נוסף שעלול להכאיב למפלגות השינוי. ובמרכז הדרמה הפוליטית עומדת שאלה אחת שמסתובבת במסדרונות הכנסת: האם גדי איזנקוט, שספג מהלומה בקלפי, יעדיף בסתר ליבו להסתפק בתפקיד שר בממשלת בנימין נתניהו, במקום לצאת למערכה נוספת שבה עלול להישחק עוד יותר.

צילום: בנימין נתניהו

התוצאות מדברות בעד עצמן. הליכוד, בראשות נתניהו, קטף 27 מנדטים וניצחון שרשום כולו על שמו של ראש הממשלה. מפלגת ישר, בראשות איזנקוט, הגיעה עם שישה מנדטים פחות מיריבתו. בליל הבחירות מיהר איזנקוט להכריז על ניצחון, אבל הציבור כבר הוכיח בפועל שראיית מנהיגות ראשית אינה מתאימה לו.

שלוש המפלגות הגדולות ביותר, הליכוד, ישר וביחד, מחזיקות יחד ב-60 מנדטים, מחצית מהכנסת. עמדותיהן קרובות למדי, וביכולתן להקים קואליציית ימין-מרכז שתייצג את רוב האזרחים היהודים. אלא שכדי לבסס שותפות כזו, חייבים נתניהו, איזנקוט ובנט להסכים על עקרונות יסוד משותפים: השלמת היעדים הצבאיים, חוק גיוס, ובהמשך הדרך, התקדמות אפשרית להסדרים מול הפלסטינים.

ההיסטוריה כבר הייתה כאן פעם. בבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 זכה הליכוד ב-40 מנדטים והמערך ב-39. לגוש הימין-דתיים הייתה אפשרות להקים ממשלה צרה ברוב של 65 מנדטים, אבל ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, העדיף להקים ממשלת אחדות רחבה עם שמעון פרס ומפלגתו. אל אותה ממשלה הצטרפו גם ש"ס, אגודת ישראל, מפד"ל ודגל התורה, עד שהיא נשענה על לא פחות מ-97 מנדטים.

אותה ממשלה שיקפה בראש ובראשונה את רצונו של שמיר, שהאחדות הלאומית עמדה בראש מעייניו. באותה תקופה כיהן נתניהו הצעיר כסגן שר החוץ, ושם החלה הקריירה הפוליטית שלו לנסוק. חילוקי הדעות המדיניים בין הצדדים החמירו עם הזמן, והממשלה נפלה כעבור שנה וחצי, ב-1990. מאז, כך נטען, תם בישראל עידן האחדות הלאומית.

כעת, כמעט ארבעה עשורים אחר כך, עולה השאלה אם הרכב הכנסת החדשה יכתיב מחדש הסדר דומה. לפי הניתוח שהוצג, הניגודים בין נתניהו לאיזנקוט חריפים פחות מאלה שהיו בין הליכוד למערך ב-1984, מה שעשוי להקל על הקמת שותפות, גם אם רופפת יותר מזו שקמה אז.

איזנקוט עצמו הצביע בעבר לליכוד, עובדה שמעוררת תהיות סביב הטון המשתלח שאימץ במערכת הבחירות הנוכחית. לפי הערכות, לשונו הקשה כלפי נתניהו לא תאמה את תדמיתו המקורית, ונשמעה כנטולת טבעיות, כאילו שימש שופר בפי יועציו ומפעיליו. נאומו בליל הבחירות, כולל אזהרה מדומה מפני מהלך צבאי "פוליטי" בממשלת מעבר, תואר ככישלון מבחינתו.

התרחיש החלופי, סיבוב בחירות נוסף, נחשב מסוכן עבור מחנהו של איזנקוט. להערכת גורמים פוליטיים, בסבב נוסף צפוי הליכוד להגדיל את כוחו, בעוד מפלגות השינוי והמפלגות הערביות עלולות להיחלש. מפלגת ישר מתוארת כ"מפלגת אווירה זמנית", שגורלה עשוי להידמות לגורלן של ד"ש בזמנה ושל התנועה בראשות ציפי לבני, מפלגות שנסקו וצנחו לתהומות הנשייה הפוליטית. על רקע זה, ההערכה היא שאיזנקוט, ששילם כבר מחיר אישי יקר, עשוי בסופו של דבר "להתרכך" ולהעדיף תפקיד שר בממשלת נתניהו על פני הימור נוסף בקלפי.

עוד מהדיווחים

נתניהו מתואר כראש הממשלה שזמן כהונותיו ארוך מזה של כל ראשי הממשלות האחרים בישראל, והוא גם מבוגר מכל קודמיו בתפקיד. תרחיש האחדות האפשרי הנדון כולל, מעבר להליכוד, ישר וביחד, גם את ש"ס ואת עוצמה יהודית, ולא את ישראל ביתנו והדמוקרטים. לפני ממשלת האחדות של 1988 כבר כיהנה ממשלת רוטציה בין שמיר לפרס, שבה חילוקי הדעות המדיניים הונחו בצד והיא התמקדה בעיקר בתחום הכלכלי.

למה זה חשוב

אם איזנקוט אכן יעדיף תפקיד שר על פני בחירות נוספות, הדבר עשוי לקצר דרמטית את תקופת אי הוודאות הפוליטית ולמנוע סבב בחירות נוסף שעלול להכביד על הציבור. הקמת ממשלת אחדות רחבה, בניגוד לממשלת ימין צרה, עשויה גם להשפיע על עיתוי ההחלטות בנוגע לחוק הגיוס ולוועדת החקירה ל-7 באוקטובר.

אם אכן תקום קואליציה כזו, הנוסחה הפוליטית תאפשר בהמשך לצרף אליה מפלגות נוספות, לרבות רע"ם, הדמוקרטים וישראל ביתנו, לאחר השלמת היעדים הצבאיים וחקיקת חוק הגיוס. נושאים שנויים במחלוקת כמו הרפורמה המשפטית וועדת החקירה ל-7 באוקטובר יוסדרו, לפי ההערכות, בשלב מאוחר יותר, כחלק מהסכמות רחבות יותר בין השותפים.