עשרים ושמונה שנים אחרי שיצא לדרך, הוא סוף סוף הגיע הביתה. קארל בושבי, מטייל בריטי בן 57 ולוחם צנחנים לשעבר בצבא הבריטי, השלים ביום שני מסע הזוי של כ-58 אלף קילומטרים ברגל, שהתחיל בדרום צ'ילה והסתיים בפתח בית אמו בעיר האל שבצפון אנגליה.
בושבי יצא לדרך ב-1 בנובמבר 1998, עם אוהל, מצלמה זולה וכמה מאות דולרים בכיס. הוא קבע לעצמו שני כללים ברזל: לא להשתמש בשום אמצעי תחבורה ממונע כדי להתקדם, ולא לחזור הביתה עד שישלים את המשימה. את שני הכללים הוא שמר עד הצעד האחרון.
המסלול שלו עבר דרך ארבע יבשות ו-29 מדינות. הוא חצה ג'ונגלים מסוכנים, מדבריות קופחים וקור ארקטי, נכלא ל-18 ימים בפנמה אחרי שנכנס לאזור גבול אסור, עמד תחת איום נשק במקסיקו, ונעצר בידי הרשויות ברוסיה אחרי שחצה את הגבול שלא כחוק. בשנת 2006, יחד עם ההרפתקן האמריקני דימיטרי קיפר, הוא חצה את מצר ברינג הקפוא המפריד בין אלסקה לסיביר. השניים נפלו למים הקפואים ונתקלו בדוב קוטב בדרך.
אבל לא רק הטבע התנכל אליו. המשבר הכלכלי העולמי של 2008 גרם לו לאבד את נותני החסות, מגפת הקורונה שיבשה לו שנים שלמות, וסירוב רוסי להעניק לו אשרה הוביל אותו ב-2012 לצעוד 5,600 קילומטרים נוספים, מלוס אנג'לס עד לשגרירות רוסיה בוושינגטון, רק כדי לקבל את האישור שהחסיר לו. לדבריו, מתוך 28 השנים, רק כ-15 הוקדשו להליכה בפועל. השאר התבזבזו על ניירת, אשרות וגיוס כספים.
בשנים האחרונות, כשהמעברים דרך רוסיה ואיראן נחסמו בפניו לגמרי, בחר בושבי בפתרון קיצוני: הוא שחה 31 יום במים, חצה את הים הכספי בעזרת אפוד ציפה וחליפת צלילה, למרות שלא היה שחיין מנוסה. בתחילת אוקטובר השנה הוא השלים גם את חציית תעלת למאנש בשחייה, ועלה לחוף סמוך לדובר. מאותו רגע נותר לו רק מקטע קצר אחד: הדרך הביתה להאל.
ביום שני בבוקר חיכו לו מאות תושבים בכיכר קווין ויקטוריה במרכז העיר. הוא הגיע כשהוא דוחף עגלה דו-גלגלית עם כל חפציו, כולל צמיג רזרבי שממנו כבר לא יהיה לו צורך. "סליחה שנתתי לכם לחכות", הכריז בחיוך, והקהל פרץ בתשואות. "זהו? זה נגמר?" הוסיף, לפני שהודה: "אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד. במקרה שלי נדרש עולם שלם כדי להביא אותי לכאן. לא עשיתי את זה לבד".
ראשת העיר, מריה קאוורד, התבדחה כי התושבים חיכו לו 10,229 ימים. גם ראש ממשלת בריטניה, אנדי ברנהאם, שלח מסר אישי שהוקרא בטקס: "ללכת מסביב לעולם, מצ'ילה ובחזרה, זה הישג בממדים יוצאי דופן באמת". בושבי, שנראה מופתע, השיב: "ובכן, תודה לך, אדוני ראש הממשלה. זה מדהים".
הרגע האמיתי חיכה לו בבית אמו, אנג'לה, שם המשיך לצעוד אחרי קבלת הפנים הציבורית. השניים לא נפגשו כעשור, והתחבקו ארוכות מול המצלמות. שם חיכו לו גם בנו, אדם, בן 36, שהיה ילד כשיצא למסע, אביו קית', שהרעיון למסע נולד מתוך סיפור שסיפר לו, ולראשונה בחייו, גם נכדתו בת ה-12. "זה היה שבוע של דברים אחרונים", סיפר בושבי. "הלילה האחרון באוהל, היום האחרון בדרך. אחרי 28 שנים לא יכולתי לבקש יותר מזה".
לצד ההתרגשות, בושבי מודה שהוא חושש מהיום שאחרי. "המטרה שלי והסיבה שלי לחיות עומדות להיגמר", אמר בריאיון לפני שהגיע הביתה. "יהיה קשה לנסות להשתלב מחדש בחברה שאתה כבר לא מכיר". סרט תיעודי על המסע נמצא בהפקה בבימויו של ורנר הרצוג, ובשבועות הקרובים הוא צפוי לצאת לסדרת הרצאות ברחבי בריטניה. אחרי כמעט שלושה עשורים בדרכים, האתגר הבא של בושבי הוא פשוט ללמוד לעמוד במקום.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה