השבוע אנחנו מחברים שתי פרשות, בהר ובחקתי, שסוגרות את ספר ויקרא. בגדול, הן מדברות על הכללים של איך לנהל פה חברה ששומרת על האדמה ועל האנשים שחיים בה. זה מדבר בעיקר על כסף, קרקעות ועל הצורך לעצור מדי פעם.
העניין המרכזי הוא שנת השמיטה והיובל. פעם בשבע שנים עוזבים את השדות ונותנים לאדמה לנוח, ופעם בחמישים שנה יש ריסט כללי שבו אדמות חוזרות לבעלים המקוריים. אחרי זה מגיעה רשימה ארוכה של מה יקרה לנו אם נלך לפי הכללים ומה יקרה אם נחליט שזה לא מתאים לנו.
זה נשמע רחוק, אבל זה בעצם מדבר על היכולת לשחרר. הרעיון הוא שלא הכל שייך לנו לנצח ושלפעמים צריך להוריד רגל מהגז כדי לא לקרוס. זה שיעור טוב על צניעות ועל ההבנה שהעולם הזה לא עובד רק בשביל חשבון הבנק שלנו.
אז לקראת שבת, ההצעה שלי היא פשוטה: תעשו לעצמכם שמיטה קטנה. שימו את הטלפון בצד לכמה שעות, צאו לסיבוב קצר בחוץ ותאכלו משהו טוב בלי להרגיש רגשות אשם על זה שאתם לא פרודוקטיביים לרגע.
יום ירושלים כבר בשבוע הבא ושבועות מעבר לפינה. אם אתם מתכננים נסיעה לעיר או סתם רוצים לוודא שיש לכם מספיק גבינות במקרר, זה הזמן להתחיל להתארגן על זה.