ביום הולדת חמש קיבל יסרול שימען חומש עם הקדשה מיוחדת: ליסרול שימען (גוני) ני"ו, בן חמש למקרא. במסגרת ההקדשה הופיעה הטעות בשם גוני, שם שנודע לו שנים רבות לאחר מכן. אביו ניסה להמעיט, "זו רק טעות כתיב קטנה של הדוד שלמה, תגיד תודה שהוא זכר את השם שלך", אך האם ראתה בו סימן שונה וקבעה כי תספר לו את כל הסיפור מיד.
לפני הבר מצווה, כשהראה יסרול לאביו את רקמת התפילין עם שמו, חוטי כסף וזהב היו משולבים באותיות, התרגש האב והשאיר את החדר כמסתיר דמעות. אדם שלעולם לא בוכה, היה הפעם נשבר לרגע, וסיפר ליסרול שזה בגלל גוני, אותו מפקד סיירת גולני שנפל באחד הקרבות הקשים ביותר שידעה היחידה.
גוני הרניק שימש כמפקד סיירת גולני בתקופות מערכות מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת שלג ושלום הגליל. קיבוצניק מהדור הישן, הוא היה לוחם חסר פחד ומפקד שביטח בלוחמיו ללא לאות. במבצעים לילה, כשהכוח היה עטוף בדובון תחת נוהל אתג"ר בצצ"ת, אז כשהמפקד סימן לשתות מים, היה נשמע "אמן" מהכיוון שלו - סימן לאותו חיבור עמוק ורוח יהודית איתנה.
בבוקר שאחרי הפשיטה על מוצב הבופור נכנס גוני לנגמ"ש, נישק את התפילין של החייל שעמד על ידו, ואמר לו: "אתה הקמיע שלנו". באותו ערב קרב על המוצב הלוחמים טיהרו את האזור במבצע שהפך לאחד הקרבות הקשים במלחמת לבנון הראשונה. ברגע של הפוגה, גוני הרניק הוציא את ראשו וצלף ירה בו, נפל ונחת על יד אביו של יסרול. קרב שאחריו שרר שקט כבד וקר רוח, שקט של ניצחון עם מחיר כבד.
ברגעים שלאחר המערכה, מערכת הקשר של הסיירת העבירה הודעה קשה: "אשתך בבית החולים". אשתו של גוני הייתה שם, מוכנה להביא את בנו לעולם, יסרול. אביו התלווה למסוק שפינה פצועים ופנה במהירות לבית החולים, שם כבר המתינה אמו, שהגיעה בזכות אחיה – הדוד שלמה. מחוץ לחדר הלידה עמד חייל שעד לאותו הערב איבד אחים לנשק, וכעת היה עתיד להפוך לאב חדש, מלא חשש וחוסר ודאות לגבי השם שיקרא לבנו.
הבחירה בשם גוני לא הייתה מקרית. "תראה," אמר האב ליסרול, "גוני תמיד אמר לי שהוא יהודי בלב. אז גם לך, יסרול שימען, מאז אני קורא לך גוני. קורא לך בלב." המילים האלה, שנאמרו מתוך כאב וזיכרון, הפכו לסמל של המשכיות וכבוד למפקד האגדי.
יסרול שימען גדל עם הסיפור של גוני הרניק בלב. הסיפור אינו רק זיכרון אישי אלא גם עדות לדרכו של מפקד שהשפיע על רבים סביבו בעוז ובאומץ, שהשאיר חותם עמוק במורשת של סיירת גולני ובמשפחתו.
הקרב על הבופור מוכר כאחד הקרבות המזעזעים במלחמת לבנון הראשונה. גוני הרניק נפל במבצע שהיה קשה לא רק מבחינה מבצעית, אלא גם רגשית על לוחמיו ומשפחותיהם. הסיפור של יסרול מראה את המימד האנושי, את הקשר האישי בין הדורות ואת זיכרון הלוחם שהמשיכ להדהד שנים אחר כך.
המשפחה והחברים ממשיכים לזכור את גוני כגיבור ולוחם ייחודי. לפחות בין אלה שזכו להכירו מקרוב, לא נשכח הפחד, האומץ, וגם הנוסטלגיה של סיפור ילדות שהחל ב"טעות כתיב" כשם שהפך לסמל של מסירות ומשמעות.
הפנייה לשם גוני בקרב המשפחה הפכה לשם חיבה ייחודי ולקשר ישיר לעבר הקשה שעדיין נוכח בלב מי שהכירו אותו. יסרול היום נושא את השם הזה בלבו, עם זיכרון שורשי ואישי שמגדיר אותו מול כל אתגר.
מהידוע, זיכרון גוני הרניק ממשיך לעורר השראה בסיירת גולני ובקרב חיילים ומפקדים צעירים. משפחתו שומרת על הזיכרון בחום וצופה לעתיד שבו המסורת והערכים שיעבירו מדור לדור – ימשיכו להאיר את דרכם גם בזמנים קשים.
יסרול שימען נשא על כתפיו את השם של אב לוחם, ואיתו המשיך את סיפור גיבור שנפל למען המדינה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה