חבר פרלמנט מחזבאללה: "איננו מחויבים יותר להפסקת האש"

חסין אלחאג' חסן, חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם חזבאללה, הצהיר הערב בראיון שהארגון אינו מחויב יותר להסכם הפסקת האש עם ישראל, ושחזבאללה יגיב לאירועים "על פי ראות עיניו". ההצהרה חדה, ישירה, ומכוונת לשדר מסר אחד: התנאים שהוכתבו אחרי מלחמת לבנון אינם מחייבים אותם יותר.

הפסקת האש שנכנסה לתוקף בנובמבר 2024 הייתה אמורה להיות שסתום. ישראל הפסיקה את הלחימה בתמורה לנסיגה של כוחות חזבאללה מדרום לבנון ולפריסה של הצבא הלבנוני לאורך הגבול. מאז, חל שקט יחסי. אבל ההצהרה של אלחאג' חסן מלמדת שהשקט הזה עלול להיות זמני בלבד.

מה שמעניין כאן הוא לא רק מה שנאמר, אלא מי אמר את זה. אלחאג' חסן אינו פקיד שדה. הוא חבר פרלמנט, פניו גלויות, שמו ידוע, ומדבר מול מצלמות בגלוי. הוא בחר להיות הפה של חזבאללה בנושא רגיש שעלול לפתוח חזית מחדש, ועשה זאת בלי שום ניסיון להתחמק או לרכך את הדברים.

כאן נכנסת השאלה שעולה ממילא: למה הוא אינו יעד לחיסול? ישראל חיסלה בשנה האחרונה שורה של בכירים בחזבאללה, ביניהם חסן נסראללה עצמו, מפקדי חטיבות, אנשי מודיעין ועוד. הקריטריון, לפחות כפי שהוצג לציבור, היה מעורבות מבצעית. אלחאג' חסן מחזיק בתפקיד פרלמנטרי, ולכן נכנס לאזור אפור יותר מבחינת המשפט הבינלאומי.

עם זאת, כשאדם מצהיר בפומבי שהארגון שהוא מייצג אינו כפוף עוד להסכמי הפסקת אש, ושיגיב על פי שיקול דעתו בלבד, הוא מוציא את עצמו מתחת לגג ההגנה שנותן לו תפקידו הפרלמנטרי. לפחות כך יטענו חלקים בממסד הביטחוני הישראלי.

ישראל לא הגיבה עד כה באופן רשמי להצהרה. גורמים ביטחוניים לא מסרו תגובה פומבית לדברים של אלחאג' חסן, אבל ברור שההצהרה לא עברה מתחת לרדאר. כל הצהרת כוונות כזו מוכנסת לגדר האיסוף המודיעיני ונבחנת בהתאם.

השאלה הרחבה יותר היא מה עומד מאחורי ההצהרה הזו. חזבאללה נחלש משמעותית מאז תחילת המלחמה. הוא איבד את נסראללה, את רבים ממפקדיו, וספג נזק כבד לתשתיות הצבאיות שלו. בנסיבות כאלה, הצהרת אי-מחויבות להפסקת האש יכולה להיות אחד משני דברים: או שאלות כסות לפעולות שכבר מתוכננות, או תנועה ריטורית שנועדת לשדר עוצמה פנימה ולחוץ מבלי שבאמת עומד מאחוריה שינוי מדיניות.

בלבנון עצמה, ההצהרה לא נופלת על אוזניים ניטרליות. הממשלה הלבנונית, שנמצאת בתהליך שביר של בניית מוסדות לאחר שנים של שיתוק, אינה יכולה להרשות לעצמה סבב לחימה נוסף. הצבא הלבנוני, שאמור לשמש כגורם המייצב בדרום, נמצא תחת לחץ כפול: מצד ישראל שמצפה לאכיפה, ומצד חזבאללה שלא ממש מוכן לתת לו לפעול באופן עצמאי.

בשבועות הקרובים יתברר אם ההצהרה של אלחאג' חסן נשארת ברמת הדיבור או שהיא מבשרת על שינוי בפועל. כל ירי, כל אירוע גבול, יפורש עכשיו תחת הצהרה הזו כרקע. וזה בדיוק, ככל הנראה, מה שחזבאללה רצה להשיג.