הבית הלבן פרץ את השתיקה. דוברת הבית הלבן הצהירה בימים האחרונים כי ארצות הברית "רואה התקדמות מצד האיראנים" במסגרת המגעים המתנהלים בין שתי המעצמות. ההצהרה, שנמסרה בצורה גלויה ומחושבת, מסמנת שינוי בטון - וכנראה גם ביחסים.
השאלה האמיתית אינה מה נאמר, אלא מה לא נאמר. כשדוברת הבית הלבן בוחרת להצהיר בפומבי שיש "התקדמות", מדובר בהחלטה מכוונת. המסר מיועד בו-זמנית לטהרן, לבעלי הברית, ולקהל הפנימי האמריקאי שחלקו הגדול עייף ממתיחות מתמשכת עם איראן.
הרקע למהלך אינו מנותק מהמציאות הגיאופוליטית. איראן עומדת תחת לחץ סנקציות כבד, כלכלתה סובלת, והריאל האיראני שחוק. במקביל, הנהגת טהרן מבינה שחלון הזמן לעסקה שתיתן לה נשימה - לפני שהמצב הפנימי יתפוצץ - מצטמצם. ההתקדמות שמדווח עליה אולי אינה מפתיעה בהקשר הזה.
מה בדיוק הצד האיראני הסכים לו, לא נמסר. הבית הלבן שמר על עמימות מכוונת. לא פורסמו פרטים על תוכן הוויתורים, לוחות הזמנים, או מנגנוני הפיקוח המוצעים. כלומר, מבחינת המידע הקונקרטי, הציבור יודע פחות ממה שנדמה לו שנמסר לו.
בישראל ההצהרה מתקבלת בחשדנות. כל פעם שוושינגטון מאותתת על "התקדמות" עם טהרן, עולה אותה שאלה ישנה: האם האמריקאים מוכנים לשלם מחיר שישראל תצטרך לחיות איתו? הניסיון ממשא ומתן קודם - כולל המסלול שהוביל להסכם 2015 - מלמד שמה שנקרא בוושינגטון "פשרה סבירה" נראה אחרת לגמרי מתל אביב וירושלים.
גם מהצד האיראני לא הגיעה אישור רשמי לדברים. טהרן נוהגת לנהל מו"מ כזה בשתי מסלולות נפרדות: אחד גלוי לתקשורת ואחד פנימי, בין מעגלי הכוח האמיתיים. ההצהרה האמריקאית, כל עוד לא מגיע אישור מוחשי מהצד השני, היא בשלב זה עדות חד-צדדית בלבד.
יש לשים לב לתזמון. הצהרה כזו, שנשמעת אופטימית, מגיעה בנקודת זמן שבה הממשל האמריקאי מחפש הישגים דיפלומטיים. שוק הנפט, הלחץ הכלכלי הפנים-אמריקאי, והרצון להציג לציבור שמשהו זז - כל אלה יוצרים מוטיבציה לשדר הצלחה גם כאשר הפרטים עוד לא חתומים.
בימים הקרובים ייבחן אם ההצהרה מבשרת על עסקה ממשית, או שמדובר בניסיון להחיות תהליך שנתקע. המבחן האמיתי יהיה אם ייחשפו פרטים קונקרטיים על מה שאיראן הסכימה להגביל, בתמורה למה בדיוק, ותחת איזה פיקוח בינלאומי מחייב.
כרגע, "התקדמות" היא מילה אחת שמחביאה יותר שאלות ממה שהיא עונה עליהן.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה