רן דנקר שבר שתיקה: "היד רעדה לי, בקושי הצלחתי לנהוג"

לא כל אחד מוכן לדבר על זה בפומבי. רן דנקר כן. השחקן העלה אמש (שבת) פוסט אישי ומפתיע באינסטגרם, שבו חשף שהוא מתמודד עם חרדות - ושהתקופה האחרונה, תקופת המלחמה, הכניסה אותו לאחד המקומות הקשים שידע.

"התקופה הזאת הגבירה אצלי את החרדות שאיתן אני מתמודד עוד מילדות, ואת תחושת חוסר המשמעות הקיומית", כתב דנקר. "מצאתי את עצמי מסתגר ומשתבלל. נחלשתי גם בגוף, שהפך כבד."

הוא לא עצר שם. דנקר תיאר בפירוט דברים שרוב האנשים לא היו מעיזים להגיד בקול - ובטח לא ברשתות. "דברים הרבה יותר בסיסיים הפכו לסיוט. הכנתי קפה והיד רעדה לי. בקושי הצלחתי לנהוג לתיאטרון." 🎭

ועוד על זה - השבוע הוא היה אמור לעלות לבמה. הופעות ביום הזיכרון, ביום העצמאות, ובהצגה "קברט". בחוץ - כוכב. בפנים - אחרת לגמרי. "רק הקרובים אליי ידעו כמה זה היה קשה עבורי לקום מהמיטה, לאסוף את עצמי ולנסות לחלץ מעט תקשורתיות כדי להצליח לעשות את זה", כתב.

מה שהציל אותו, לדבריו, היה בדיוק ההפך מהנטייה הטבעית שלו. "הנטייה שלי היא להתבודד, להישאר עם התחושות לבד." אבל הפעם הוא עשה משהו אחר: שיתף את חברי הקאסט מאחורי הקלעים. "הבנתי שאם אני לא אשתף את הלהקה שלי, את חברות וחברי הקאסט שאיתם אני מבלה את ימיי - אני לא אצליח לגרום לזה לקרות."

הוא תיאר גם את התחושה המפחידה של זרות עצמית - כזו שאנשים רבים מכירים אבל לא תמיד יודעים לקרוא לה בשם. "תחושה שאני לא אני, שאני זר ומנוכר לעצמי." לצד זה שאל את עצמו בקול: "איך אפשר לחזור לזוז אחרי חודשיים שבהם שמטתי הכול? ואז לעלות לבמה ולהיות חד, ער ומבדר?"

התשובה שמצא לא הייתה שלמות - היא הייתה ויתור על הצורך בשלמות. "עליתי לבמה ואפשרתי לעצמי לא להיות הפרפקציוניסט שחייב להיות 'בלתי נשכח'. להיות חי ממקום אחר, חלש יותר פיזית, מעורער מעט יותר מהרגיל וחשוף." ולדבריו - זה עבד. "לאט לאט, מרגע לרגע, הכוח והחיות הציצו מבעד לסדקים."

דנקר סיים את הפוסט עם מסר ישיר לכל מי שמרגיש אותו דבר: "החלטתי לשתף עבור עוד עיניים שזקוקות למבט כדי לחזור לחיים, לויטאליות, לשמחה ולתקווה. יש אנשים טובים סביבכם. תראו להם אתכם. גם הם יתגלו. וגם אתם." 💙

מאז פרסום הפוסט, הוא זכה לגל תגובות חמות ברשתות. דנקר לא ציין אם הוא מקבל טיפול מקצועי נוסף מעבר לתמיכת חבריו, אבל ציין במפורש שביקש עזרה - וששמח שעשה את זה.