שורד השבי דוד קוניו סיפר בסוף השבוע בראיון נרגש על החיים אחרי שנתיים בשבי חמאס - ועל המלחמה הפנימית שממשיכה בבית מדי יום. "זה מאוד מורכב", אמר. "אנחנו שמונה אנשים מהמשפחה שנחטפו. ומהמשפחה הגרעינית שלי - אמה, יולי ושרון - שנחטפו יחד איתי. זו התמודדות יומיומית עם הילדות."
הסיפור של משפחת קוניו מתחיל ב-7 באוקטובר 2023, כשהמשפחה כולה נחטפה מניר עוז. שרון, אשתו של דוד, שוחררה לפניו ועברה לגור בדירה בשפלה, ליד בית אמה. הבחירה של הדירה לא הייתה מקרית. "כשנכנסתי לבית בפעם הראשונה ויצאנו למרפסת, ראיתי שהמרפסת שלנו משקיפה על בית קברות", סיפר דוד. שרון הסבירה לו: "אני שנתיים הייתי בחרדות מטורפות, ולא ידעתי מה איתך. אז התכוננתי לתרחיש הכי גרוע" - כלומר, רצתה להיות קרובה אליו למקרה שיחזור לא בחיים.
הקושי הגדול ביותר שמתאר דוד הוא ההתמודדות עם בנותיו התאומות, אמה ויולי, שהיו בנות שלוש כשנחטפו ובנות חמש כשחזרו. "מאז שבעה באוקטובר יש לי תחושת אשמה נוראית, בתור אבא שלא הצלחתי להגן עליהן", אמר. אמה, שהייתה לבד עשרה ימים בעזה בגיל שלוש, עדיין זוכרת ומשחזרת דברים שעברה שם. "היא מדברת על דברים שהיא ראתה - לראות בן אדם שנשפך באדום", אמר דוד בקושי. "היא ילדה בת שלוש."
הביטוי הקשה ביותר לטראומה של הבנות הוא הפחד שאבא ייעלם שוב. "כל פעם שאני יוצא מהבית זה יכול לעשות לאמה טריגר", סיפר דוד. "אם אני יוצא ליום שלם ולא חוזר, הן מתחילות לשאול את שרון - 'מה קורה? למה אבא לא חוזר? הוא חזר לעזה?'" אמה אמרה לו ישירות: "אבא, אני לא מתרגלת אליך." דוד הסביר: "הן לא מרגישות בטוחות איתי. הן לא מרגישות את הביטחון שהיה לפני. ויש שיפור בדברים מסוימים, אבל זה מאוד מינורי."
בשבי עצמו, דוד נחשף לטרור פסיכולוגי שיטתי מצד מחזיקיו. "כל החברים שהיו איתי שמעו על המשפחות שלהם שנלחמות עליהם. ולי הם אמרו תמיד ההפך - שאף אחד לא נלחם עליי, שאף אחד לא עושה שום דבר בשבילי." יתרה מכך, הם טענו ששרון מצאה בן זוג חדש. "בהתחלה אתה לא אוכל את זה. אבל עובר הזמן וזה ממשיך, ואתה אומר - אולי זה באמת נכון. כשאתה נמצא שם בפנים, כל דבר הוא פי אלף יותר חזק."
דוד גם חשף לראשונה פרטים על המפגש שלו עם יחיא סינוואר במנהרה. "הוא מדבר מעולה עברית. בהתחלה לא ידעתי שזה הוא", אמר. "הוא נראה אינטליגנט, אבל אתה רואה את הרוע. יש לו רוע כזה שאתה רואה בעיניים. הוא לא אוהב אותנו, הוא פשוט לא אוהב אותנו." הבינו שמדובר בסינוואר רק לאחר שהלך, כשכל מחזיקיהם התקרבו בהתרגשות ושאלו מה הוא אמר להם.
סינוואר הגיע כדי לדבר עם ירדן ביבס, חברו הטוב של דוד. ירדן ביקש מסינוואר להישאר עם דוד ולצאת אחרי ילדיו ואשתו שירי, שנרצחה. לפי דוד, בקשה זו הצילה את חיי ירדן, כי בכך הופרד מקבוצת הקשישים מניר עוז - עמירם קופר, יורם מצגר, אלכס דנציג וחיים פרי - שנרצחו לאחר מכן. "ראיתי אותם אחרי 49 יום. הם היו מאוד רזים, מצב בריאותי לא טוב, עייפים מאוד. אבל הם היו חיים."
אחד הרגעים המרגשים ביותר בסיפורו הוא המפגש עם אחיו אריאל לפני השחרור. דוד לא ידע אם אחיו חי. "מדצמבר 2023 ידעתי שהוא חטוף, אבל לא ידעתי אם הוא חי או מת. לא הפסקתי לשאול עליו - כל אחד חדש שהייתי רואה." ביום האחרון, ב-4:00 בבוקר, קראו לו בשמו ואמרו שיש מישהו שרוצה לראות אותו. "הכול היה חשוך. התקרבתי, ופתאום קלטתי אותו. ישר בכי היסטרי. נישקתי אותו בכל מקום בגוף, הסתכלתי שלא חסר לו שום דבר. שנתיים חלמת על הרגע הזה, ופתאום אתה מוחק אותו - זה מרגיש כמו חלום. לשם שינוי חלום טוב."
דוד ציין גם שבית המשפחה בניר עוז, שרוף כיום לגמרי, עומד להיהרס בקרוב. "מבחינתנו הוא משהו מאוד חשוב. זה הזיכרונות שלנו, גידלנו את הילדות שם. הייתי שמח שהוא יישאר, כי הייתי שמח ללכת לשם." כשנשאל איפה הוא רואה את עצמו בעוד עשר שנים, ענה בחיוך: "ביבנה. במקום טוב."
כיום פועל קמפיין גיוס המונים לסיוע לשיקום משפחת קוניו, הניתן לאיתור בגוגל תחת "להושיט יד לדוד קוניו".
הראיון המלא עם דוד קוניו שודר בתוכנית "פגוש את העיתונות" ומומלץ לצפייה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה