בנט הצטרף לתור: גם הוא קורץ לטרופר

הסיפור של איתמר טרופר הפך בשבועות האחרונים לאחד הפרויקטים הפוליטיים המבוקשים ביותר במרכז-שמאל. אחרי שנודע כי בני גנץ וגדעון סער ביצעו מגעים לכיוונו, ואחרי שגבי איזנקוט הביע קשר ועניין, עכשיו גם נפתלי בנט נכנס לתמונה. לפי דיווחים, גם ראש הממשלה לשעבר קורץ לטרופר.

טרופר, שהיה עד לא מזמן ח"כ של יש עתיד ומי שכיהן כשר בממשלת בנט-לפיד, הפך לאחד האנשים הפוליטיים הכי מבוקשים ברגע זה. כל מי שמחפש נוסחה למרכז ישראלי שיוכל לאיים על הקואליציה, נראה שמסתכל לכיוונו.

הצטרפותו של בנט לרשימת המחזרים אינה מפתיעה לחלוטין, אבל יש בה מימד מעניין. בנט עצמו מדבר בחודשים האחרונים על חזרה לפוליטיקה, ועל פי הדיווחים הוא לא מתכנן לחזור לבדו. הוא מחפש שותפים, ובעיקר מחפש שמות שיעניקו לפרויקט שלו אמינות ביטחונית ומרכזית. טרופר, לשעבר ראש מועצה אזורית, אדם בעל שורשים ציוניים-דתיים מתונים עם מוניטין של ניהול ציבורי מוצלח, מסמן בדיוק את הקופסה הזו.

הבעיה היא שטרופר עצמו הפך לעצמאי מבוקש. כשגנץ, איזנקוט ובנט כולם מקיפים אותו, המשמעות היא שאיש מהם לא נמצא בעמדת כוח מספקת. כולם צריכים חיזוקים. וטרופר, מצדו, יכול לבחור.

הגורם שנעדר בולט מהסיפור הזה הוא אביגדור ליברמן. ישראל ביתנו נמצאת בנקודת שפל לפי כל הסקרים, ושמו של ליברמן לא הופיע בשום דיווח הקשור למגעים סביב טרופר. זה בפני עצמו אומר משהו על המפה הפוליטית שמתגבשת: המרכז הפוטנציאלי שמתפתח מסביב לטרופר מחפש פנים חדשות, לא שמות ישנים שמגיעים עם משא כבד.

לפי הדיווחים, עמית סגל הוא שחשף את פרטי המגעים האחרונים, כולל את הקשר של בנט לטרופר. מדובר בדיווח שמתווסף לשרשרת ארוכה שמצביעה על כך שהמרכז הפוליטי עושה מאמצים אינטנסיביים לארגן את עצמו מחדש לקראת בחירות, גם אם אין עדיין תאריך ידוע.

השאלה שתלויה באוויר היא פשוטה: עם מי יבחר טרופר לצאת לדרך? שלושה שמות כבדים מחזרים אחריו, ושלושתם מגיעים עם שאפתנות ריאלית אבל גם עם תקרות ברורות. בנט נושא על גבו את מורשת ממשלת השינוי, שחלקים מהציבור הקדיש זמן לשכוח. גנץ לא הצליח לשבור את הקיר של ה-20 מנדטים. ואיזנקוט, בצורה כלשהי, עדיין מוגדר יותר כדמות ביטחונית מאשר כמנהיג פוליטי עצמאי.

הקרב על טרופר הוא, בעצם, קרב על כיוון המרכז הישראלי. מי שיצליח לגייס אותו יכניס לפרויקט שלו גם סוג של תג "ממלכתי" שמאוד בביקוש עכשיו.