טהראן בכוננות: משרדי ממשלה נסגרו, עובדי רשות השידור הוכנו לפינוי

טהראן בכוננות. משרדי ממשלה ומוסדות ציבור בבירת איראן הועמדו ביום שבת במצב כוננות מוגברת, לאחר שעובדים רבים קיבלו הוראה להישאר ב"כוננות מלאה" על רקע חששות ביטחוניים שאת פרטיהם המשטר האיראני לא פירסם. מדובר באחד מסימני האזהרה הגלויים ביותר שנראו בטהראן בתקופה האחרונה.

הפרט החד ביותר בדיווחים: לעובדי רשות השידור הממלכתית של איראן נאמר לאסוף חפצים אישיים ולהתכונן לאפשרות של פינוי, במקרה שיוכרז מצב חירום. כלומר, הגוף שאמור לשדר את הנרטיב הרשמי של המשטר גם הוא בסימן שאלה. זה לא הודעת ספין. זה אות שמישהו בפנים רציני מאוד.

חלק מהמשרדים לא רק הועמדו בכוננות, אלא נסגרו לחלוטין. עיריות עברו לעבודה מרחוק. מבחינה תפעולית, הפקידות הממשלתית בטהראן מצמצמת נוכחות פיזית בבניינים ציבוריים, צעד שמשמעותו המעשית ברורה: הכנה לתרחיש שבו המרכז הפוליטי של איראן הופך ליעד.

הדיווחים הגיעו ראשית מאתר החדשות האיראני Rouydad24, שבסיסו בטהראן עצמה. מדובר בפרסום מתוך המערכת, לא מגורם עוין מבחוץ. כשתקשורת מקומית בטהראן מדווחת על פינוי אפשרי של עובדי שידור, אי אפשר לטרוח ולהציג את זה כתעמולה מערבית.

ההקשר הביטחוני של הימים האחרונים לא מנותק מהתמונה הזו. האיום הישראלי על איראן לא ירד מסדר היום מאז הסבבים שנחלפו בין ירושלים לטהראן. שאלת תגובת ישראל אפשרית, וחשש מפעולה שתכוון תשתיות מרכזיות בטהראן, מרחפת ברקע. הכוננות שהוכרזה משקפת שיפוט פנימי איראני שהסכנה ממשית מספיק כדי להזיז אנשים.

מה שמבדיל את הפעם מהכרזות כוננות שגרתיות הוא בדיוק עניין רשות השידור. ממשלות לא מפנות את הטלוויזיה הממלכתית שלהן אלא כשהן מאמינות שהבניין שלה עשוי להיות תחת איום ישיר. זה לא נוהל שגרתי. זה פרוטוקול חירום.

בינתיים, הרחוב בטהראן מתמודד עם מציאות שבה הממשלה שלו מסתתרת מאחורי "עבודה מרחוק", ומוסדות שידור ציבוריים מתכוננים לעזוב את הבניינים. עד כמה המשטר הצליח להסתיר מהאזרחים את רמת החרדה הפנימית, שאלה פתוחה. מה שבטוח הוא שהפינוי האפשרי של עובדי רשות השידור לא הוחלט בשגרה.

בשלב זה, לא נמסר מידע רשמי מגורמי הממשלה האיראנית על מהות האיום הספציפי שהוביל להכרזת הכוננות. ההמשך ייקבע בשעות ובימים הקרובים, ועיני רבים מכוונות לטהראן.