גרמני, איטלקי, אנגלי, ישראלי ואתיופית נפגשים ברחוב אחד בירושלים - וזו לא התחלה של בדיחה. רחוב הנביאים, שמתחיל מול שער שכם ומסתיים בכיכר הדוידקא לאחר כ-1.6 ק"מ, הוא אחד הרחובות הקוסמופוליטיים והמרתקים ביותר בישראל - ורוב הישראלים כמעט לא מכירים אותו.
הרחוב הוקם מחוץ לחומות העיר העתיקה, אך סמיכותו אליהן הפכה אותו כבר במאה ה-19 לרחוב הנחשק ביותר בירושלים. כאן הוקמו בתי חולים, קונסוליות, בניני חינוך ודת ובתי מידות מפוארים. לפני שנקרא "הנביאים" הוא נודע בשמות רחוב בתי החולים, רחוב הקונסולים ורחוב האצולה. את שמו הנוכחי קיבל מרונלד סטורס, מושל ירושלים בתקופת המנדט, בשל קברי נביאים בסביבה.
בלב הרחוב ניצב בית הבישוף האנגליקני - אחוזה בת 150 שנה המשתרעת על 1.8 דונם ו-850 מ"ר בנויים, עם פנורמה על כיפת הסלע המוזהבת. הבית עמד למכירה בימים אלה בתג מחיר של 54 מיליון שקלים - ולפי הגורמים המכירים את הרחוב, הוא אינו היקר ביותר ברחוב. במלחמת העולם השנייה שימש המבנה מפעל לייצור זכוכית, ובשנות ה-70 התגוררה בו משפחת מקסוול, המו"לית הבריטית.
ממש ביום ירושלים, שירושלים חוגגת בו 59 שנה לאיחודה, ראוי לזכור כי עד 1967 הגבול עבר גם ברחוב הנביאים עצמו. שער מנדלבאום, המעבר בין ישראל לירדן שחצץ בין ירושלים המזרחית למערבית, היה סמוך לו. הרחוב שמספר היום על קוסמופוליטיות ופתיחות היה פעם קו חזית. האדריכלית שרון דינור, הממונה על מחלקת שימור מבנים בעיריית ירושלים, מתארת את הנביאים כ"רחוב מכושף" ואומרת שהקסם שלו לא מפסיק לפעול. "יש ברחוב אין-סוף נושאים וסיפורים והוא אמצעי לשמור ולהעביר הלאה את הסיפור של ירושלים", היא אומרת.
מי שמטייל לאורך הרחוב יגלה פסיפס שקשה להאמין שקיים: בית מס' 30, מבנה עות'מאני מ-1876, שהיה מלון לצליינים ובהמשך נרכש לטובת אמנות ההדפס, ובו כיום אחד מאוספי ההדפסים הגדולים בישראל. מס' 36, הבניין האיטלקי הגותי-מזרחי שאכלס עד שנות ה-60 בית חולים ואחר כך הפך למשרד החינוך. מס' 38, הקונסוליה האתיופית בת 90 החדרים שהוקמה ב-1925 על ידי הקיסרית זאודיתו, שתכננה לגור בה - אך ברחה לאחר שהאיטלקים כבשו את אתיופיה.
ברחוב גם בית אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית, שכתב שם את המילון העברי החדש ועיתון הצבי. בסמטה הסמוכה ביתו של הרב קוק, הרב האשכנזי הראשי הראשון בישראל, שהפך למרכז מבקרים. ממש לידו בית טיכו, בו גר רופא העיניים ד"ר אברהם טיכו עם אשתו האמנית אנה, שהפך היום למוזיאון ומסעדת שף. ובמס' 42 בית הכמורה הגרמני, הבית האימפריאלי שבו נפגשו הקיסר וילהלם פרידריך השני ותיאודור הרצל.
לא רק היסטוריה - גם אוכל. מרדכי מעברי, שמכונה "התימני", מטגן פלאפל ברחוב כבר 50 שנה לפי מתכון שקיבל מדודות המשפחה, ולאחרונה העביר את השרביט לבנו איל. מנת הלהיט: פלאפל קריספי בתוך לחוח עם חילבה וסחוג. ב-2002, מספר איל, אירע נס: "מחבל התפוצץ כאן בשעה 13:00. חוץ מהמחבל שנהרג אף אחד לא נפגע כי בניגוד לכל יום, שזו שעה עמוסה, הפעם היה ריק". לידו ארוטשס - 40 שנה של בורקס ספרדי עשוי מחמאה וגבינה, מסורת שהחלה בשנות ה-70.
בשנים האחרונות עיריית ירושלים הובילה מהלך להעברת מוסדות אקדמיים לרחוב, ובהם בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב, מוסררה - בית הספר לאמנות וצילום, והמרכז האקדמי הרב-תחומי. הסטודנטים הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף. "אנחנו נראה את המגמה הזו הולכת ומתחזקת בשנים הקרובות", נמסר מגורמים בעירייה. "תוכניות הבנייה ברחוב מאושרות עם דגש על שימור המבנים הוותיקים והאיקונים, כמו גם הקפדה על הוספת שטחים למלונאות ומסחר. בסוף, מדובר בפנינה ייחודית שיכולה להפוך לחלק מאוד ייחודי בנוף הירושלמי".
ברחוב פועלת גם עמותת טנא הירושלמית, שהקימה לפני 16 שנים יעל ברמן דומב במטרה להשאיר צעירים בעיר ולחזק אותה כעיר ליברלית ופלורליסטית. לאחר שהוסטל אברהם נסגר בעקבות המלחמה, נכנסה העמותה לבניין והפכה אותו ל"הבית" - מקום מגורים לסטודנטים ומרכז תרבות קהילתי עם בר בירה, ערבי ג'אז, הגדרת ג'אם סשן וחנות יד שנייה. בקומת הגג: נוף על ירושלים.
האדריכלית דינור ממליצה על שלושה מסלולי טיול אפשריים ברחוב: מסלול הווילות והמשפחות המיוחסות, מסלול הקונסוליות, ומסלול בתי החולים. היא עורכת סיורים מודרכים בשני פסטיבלים שנתיים שמארגנת העיריה. ומי שמסיים את הסיור ברחוב הנביאים - כדאי שיפנה לרחוב הלני המלכה הסמוך, שם מרוכזים חלק מהברים הלוהטים בעיר.
ירושלים חוגגת 59 שנים לאיחוד, ורחוב הנביאים הוא אולי הדרך הטובה ביותר להבין למה עיר כה מורכבת ממשיכה להפתיע.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה