נתניהו בעדות: "לא האמנתי שמוזס ייתן לי דחיפה לנצח בחירות"

עדות בנימין נתניהו בתיק השחיתות שלו קוצרה שוב היום. לא בפעם הראשונה, ולא מסיבות משפטיות. הנימוק שהוצג: לוח זמנים מדיני-ביטחוני צפוף שאינו מאפשר לראש הממשלה לשבת שעות בבית המשפט. הפעם קוצר הדיון בשעה אחת, לבקשת נתניהו.

צילום: בנימין נתניהו

הדפוס הזה חוזר על עצמו ומצטייר כשיטה. בכל פעם שנתניהו מגיע להעיד, מתקצרת ישיבת העדות בטענות לוח זמנים. הפעם, בדיוק כמו בפעמים הקודמות, ההגנה הציגה עניינים ביטחוניים ומדיניים כסיבה לעצור את ההליך מוקדם מהמתוכנן.

השופטים הודיעו בפתח הישיבה כי הדיון יסתיים בשעה 13:00. אך פרט יוצא דופן קדם להכרזה זו: לפני תחילת הדיון נפגשו השופטים עם נתניהו בלשכתם, ורק לאחר מכן יצאו להכריז על הדיון המקוצר. מדובר בנוהל חריג שאינו מתרחש בדרך כלל בדיוני עדות, ושאלת מה בדיוק עלה באותה פגישה פרטית טרם קיבלה מענה.

הדיון שהסתיים בשעה 13:00 היה אמור במקור להימשך עד 17:00, כלומר קוצר בארבע שעות. בכך מצטרף הוא לדחייה של אתמול, יום שני, שבה בוטלה עדותו של נתניהו ברגע האחרון. על פי הדיווחים, הסיבה האפשרית לדחייה אתמול קשורה לעצירת המשט לעזה. שני ביטולים בשני ימים רצופים הם תמונה שלא הייתה בתיק הזה עד עתה.

מבחינה עובדתית, ראש ממשלה מכהן נדרש לנהל את מדינת ישראל, ואין מחלוקת שיש לו סדר יום עמוס. אבל כאשר קיצור העדות הופך לנורמה קבועה ולא לאירוע חריג, עולה השאלה שבית המשפט בוודאי שואל בפנים: האם קצב ההליך מאפשר לסיים את שמיעת הראיות בזמן סביר.

משפט נתניהו מתנהל שנים, כשהנאשם הוא ראש הממשלה המכהן. המצב יוצר מתח מובנה: מצד אחד, הנאשם זכאי להליך הוגן ולזמן מספיק להכין את הגנתו. מצד שני, בית המשפט וגורמי התביעה מצפים לקדמה אמיתית בדיונים, ולא לישיבות קצובות שנגמרות לפני שהגיעו לעניין.

המשפט, המכונה רשמית "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו", עוסק בשלושה תיקים. כל קיצור של ישיבת עדות משמעותו דחיית הסיום הצפוי של שלב ההגנה, שעיקר הציפייה הציבורית מרוכזת בו.

הדיון הנוכחי מתמקד בתיק 2000, שבו מואשם מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, בהצעת שוחד והבטחת שוחד, ואילו נתניהו עצמו מואשם במרמה והפרת אמונים. מדובר בטענה שלפיה השניים ניהלו מו"מ שבו כיסוי עיתונאי חיובי הוחלף בטובות הנאה מדיניות.

כשנשאל על תפקידו של מוזס בחייו הפוליטיים, השיב נתניהו: "מוזס שחקן מרכזי בפוליטיקה שאני יודע שאני צריך להתמודד איתו". אולם כשלחץ עליו התובע עו"ד יונתן תדמור ושאל אם מוזס יכול היה לסייע לו לנצח בבחירות, שלל נתניהו את הטענה מכל וכל: "יש לו כוח מסוים. לא האמנתי שהוא ייתן לי דחיפה לנצח את הבחירות. זה לא קשור לבחירות. לא העליתי על דעתי שמוזס מחויב להפוך אותי לראש ממשלה".

אחת מהנקודות הבולטות בעדות הייתה התייחסותו של נתניהו להקלטת השיחות עם מוזס. נתניהו הסביר: "רציתי להקליט אותו כשחשבתי שהוא מקליט אותי". הדבר מצביע על כך שנתניהו פעל מתוך חשש להגן על עצמו מפני מוזס, ולא מתוך יוזמה עצמאית.

במהלך הדיון ביקש תדמור מנתניהו להתייחס לדברים שמסר מוזס בחקירתו במשטרה. לפי מוזס, נתניהו רצה שיחצה את הקו בין עיתונות הוגנת לעיתונות אוהדת, וביקש ממנו שיכתבו עליו דברים טובים, ישבחו אותו ויהללו אותו. נתניהו דחה את הדברים: "לא זוכר שאמרתי דברים כאלה. בוודאי ציפיתי לעיתונות הוגנת. העיתונות הייתה שלילית באותה תקופה, ורציתי דבר אחד: לא לחצות את הקו של אי-הוגנות. זו הייתה הכוונה שלי, למרות שאני לא זוכר ספציפית שיחה כזאת".

תדמור לא הסתפק בכך והציג לנתניהו את הטענה כי הנימוק האמיתי לפגישות עם מוזס לא היה עניין המכירה אלא "שיחות סרק". נתניהו הכחיש: "נפגשנו כי הוא היה שחקן עוצמתי באותה תקופה. חד-משמעית אני אומר שכל התקופה הזאת הייתה בניסיונות שלי לעניין אותו במכירת ידיעות אחרונות. לכן באתי אליו כל הזמן". ובאותה נשימה הוסיף: "אני הרי לא באמת מאמין שהוא ישנה את ה-DNA, זה עמד כל הזמן על הפרק".

תדמור הציג נתון מספרי שעורר קושי לנתניהו: בשלושה חודשים וחצי התקיימו שש פגישות בין השניים, ובמצטבר לאורך שלושה סבבים בשנים 2009, 2013 ו-2014 - כ-20 מפגשים. כיצד ייתכן, שאל התובע, שנתניהו נפגש כל כך הרבה פעמים עם אדם שאינו מאמין לו ואינו חושב שייצא מכך דבר? נתניהו ענה שנושא החוק, חוק ישראל היום, עמד כל הזמן באוויר: "יש מצד אחד חוק שאני מנסה לבלום, ומצד שני אני רוצה שהוא ימכור את ידיעות, ולכן אני נפגש איתו כמה שצריך". לשאלה אם יזם את הפגישות, השיב: "אני לא זוכר. לא תמיד".

בהמשך ביקש תדמור לאמת את הטענה כי המכירה הייתה חלק זניח בלבד מהשיחות. נתניהו עמד על עמדתו: "המכירה והחוק. שני הדברים". כשנשאל מה השיג בפועל מאותם מפגשים, הודה ראש הממשלה: "לא הביא למכירה, לא שינה את הקו הבסיסי של העיתון והאתר, שהיה מאוד עוין, ולא הביא להפסקת החרם". לגבי תיאור מוזס שלו, הוסיף נתניהו: "אין כאן בוט. מוזס לא ישנה את כיוון הספינה, לא כרב חובל ולא מול הצוות".

מי שמרוויח מהמשיכה בזמן? זו שאלה שכדאי לשאול. כל עוד המשפט מתמשך ולא מגיע להכרעה, שומר נתניהו על מעמדו המשפטי כנאשם שטרם הורשע, ועל הנרטיב הפוליטי שהתביעה רודפת אותו במקום שהיא מוכיחה אשמה. קיצורי עדות תכופים לא פוגעים בנרטיב הזה, אלא אם כן מישהו יוכל להצביע על ישיבות מלאות שהראו שפיר.

בית המשפט לא הגיב עד כה בחריפות על הקיצורים החוזרים, אך לחץ ציבורי ומשפטי הולך וגובר לסיים את ההליך. ניהול משפט פלילי שבו הנאשם הוא ראש הממשלה המכהן הוא ייחודי מבחינה מוסדית, אבל ייחודיות לא אמורה להפוך לכרטיס חינם לדחייה אינסופית.

החקירה הנגדית של נתניהו בתיק 2000 צפויה להימשך בישיבות הבאות, כאשר התביעה טרם סיימה לבחון את מכלול הראיות וההקלטות שעמדו בבסיס כתב האישום.

עדות נתניהו תימשך במועד אחר, שטרם הוכרז, ועד אז חוזרים כולם לשגרת דחייה שכבר קיבלה שם.