מסמכים פנימיים של משרד ההגנה האמריקני שהגיעו לתקשורת חושפים תמונה מטרידה: במהלך המלחמה מול איראן, ארצות הברית שיגרה יותר מ-200 מיירטי THAAD לטובת הגנת ישראל - כמעט מחצית מכלל המלאי של הפנטגון. בנוסף, נורו למעלה מ-100 מיירטי Standard Missile-3 ו-Standard Missile-6 מספינות מלחמה במזרח הים התיכון. ישראל, לעומת זאת, שיגרה פחות מ-100 מיירטי חץ וכ-90 מיירטי קלע דוד, חלקם נגד רקטות פשוטות מתימן ולבנון.
המספרים האלה מציגים פער עמוק. לפי גורם בממשל האמריקני, "בסך הכל, ארה"ב ירתה כ-120 מיירטים יותר והתמודדה עם פי שניים טילים איראניים". משמעות הדברים: ישראל שמרה בקפידה על מאגרי ההגנה המתקדמים שלה בזמן שהצבא האמריקני ספג את עיקר האיום הבליסטי. גורם בממשל הוסיף אמירה שמסתובבת כעת בוושינגטון: "ישראל לא מסוגלת להילחם ולנצח במלחמות בעצמה, אבל אף אחד לא באמת יודע את זה, כי הם אף פעם לא רואים את מאחורי הקלעים".
הפנטגון ניסה לדחות את הביקורת. דובר הפנטגון הראשי שון פרנל טען כי "מיירטי טילים בליסטיים הם רק כלי אחד ברשת עצומה של מערכות ויכולות המרכיבות רשת הגנה אווירית משולבת ורב-שכבתית", וכי "שתי המדינות נשאו בנטל ההגנתי באופן שוויוני". גם שגרירות ישראל בוושינגטון נחלצה להגן על התמונה, ומסרה כי "המבצעים תואמו ברמות הגבוהות וההדוקות ביותר לטובת שתי המדינות". הספין ברור - אבל המספרים מספרים סיפור אחר לגמרי.
ממשלת ישראל הציגה את חלוקת העבודה כאסטרטגיה מתוכננת מראש: המערכות האמריקניות ספגו את האיום הבליסטי ארוך הטווח, בעוד צה"ל שמר על כשירות לחזיתות הקרובות. זו הסברה לוגית חלקית, אבל היא מסתירה עובדה אחת שאי אפשר להתחמק ממנה: המחיר שולם מהכיס האמריקני, לא הישראלי. "המספרים מדהימים", אמרה קלי גריקו, עמיתה בכירה במרכז סטימסון. "ארצות הברית ספגה את רוב משימת ההגנה מפני טילים בזמן שישראל שימרה את המחסניות שלה. גם אם ההיגיון המבצעי היה נכון, ארצות הברית נותרת עם כ-200 מיירטי THAAD וקו ייצור שאינו יכול לעמוד בקצב הביקוש".
הדאגה האמריקנית לא מסתכמת במזרח התיכון. יפן ודרום קוריאה, שתיהן מסתמכות על כוח ההרתעה האמריקני מול סין וצפון קוריאה, מתבוננות בחרדה על שחיקת המלאי. גריקו הזהירה כי "החשבון הזה עלול להיות מוגש לפירעון בזירות שאין להן שום קשר לאיראן". לכך מצטרפת תזכורת שהפנטגון חשף בשנה שעברה - שיש ברשותו רק 25% ממלאי ה"פטריוט" הדרוש למימוש תוכניות ההגנה הקיימות. ג'סטין לוגאן ממכון קאטו שאל בצלילות: "מדוע זה לא הפעיל צופר אזהרה מחריש אוזניים עבור בכירי ממשל טראמפ - זו תעלומה".
הרקע הפוליטי חשוב לא פחות. לפי גורמים אמריקנים, נתניהו "מילא תפקיד מרכזי" בשכנוע טראמפ לצאת למלחמה, תוך הבטחה שהמהלך יוביל לשינוי שלטון בטהרן ויסלק את האיום הגרעיני. המציאות הוכיחה אחרת: איראן שמרה על כ-70% מארסנל הטילים שלה, האורניום המועשר עדיין שם, וסגירת מצר הורמוז הזניקה את האינפלציה העולמית. "אמריקה תחילה" של טראמפ התנגש חזיתית עם ההגיון הפועל על הקרקע. לוגאן הצביע על הסתירה: "מאז שטראמפ נכנס שוב לתפקיד, העמדה של ישראל הגיונית - סדרי העדיפויות שלנו קודמים לכל, והמשאבים שלנו בעדיפות אחרונה. מדוע טראמפ ניסה להציג זאת כ'אמריקה תחילה' - זה פחות ברור".
הרקע לחשיפות הוא גם השיחה המתוחה שקיימו נתניהו וטראמפ ביום שלישי האחרון, על רקע הלחץ הישראלי לחידוש הלחימה באיראן. לפי הדיווחים, לחץ זה עצבן בכירים אמריקנים, במיוחד לנוכח הנתונים שמראים כי בסוף סבב הלחימה ישראל הצליחה לייצר רק 50 אחוז מהתקיפות האוויריות לעומת סבב הפתיחה - בשל שחיקת כלי הטיס והטייסים בלחימה הממושכת מול החות'ים וחיזבאללה.
המצב עלול להחריף. גורם בממשל הזהיר כי אם הלחימה תתחדש, כפי שאיים טראמפ, צבא ארה"ב ייאלץ לספוג נתח גדול אף יותר מהנטל - משום שצה"ל הוציא לאחרונה חלק מסוללות ההגנה שלו לתחזוקה. לכך מתווספת שחיקה אמיתית של הצבא הישראלי: בסוף סבב הלחימה האחרון, ישראל הצליחה לייצר רק 50% מהתקיפות האוויריות לעומת תחילת המלחמה, כי כלי הטיס והטייסים היו "שחוקים" מהלחימה הממושכת בעזה ובלבנון. "חוסר האיזון כנראה יוחרף אם הלחימה תתחדש", אמר הגורם.
בין לבין, בכיר איראני מסר לרויטרס כי "הפערים צומצמו" בשיחות עם ארה"ב, אך העשרת האורניום והשליטה במצר הורמוז נותרות נקודות מחלוקת מרכזיות. בוושינגטון מעבירים בינתיים נכסים ימיים נוספים לסביבת ישראל כדי לספק רשת ביטחון - מה שמאלץ את הפנטגון להמשיך לפרוס נכסים שכבר מדוללים. הוועידות בין טראמפ לנתניהו, שתוארו כ"מתוחות", תמשכנה לקבוע את כיוון הדברים בימים הקרובים.
המספרים חושפים מה שהצהרות הרשמיות מסתירות: ישראל יצאה מהמערכה עם מאגרים שמורים, ואמריקה עם חצי מלאי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה