ראש השב"כ מחרים את היועמ"ש הפנימי ועובד עם יועצים חיצוניים

ראש השב"כ דוד זיני מצוי בנתק כמעט מוחלט עם היועץ המשפטי של הארגון. הוא וסביבתו פנו ליועצים משפטיים חיצוניים, תוך עקיפה מוחלטת של האיש שאמור לייעץ לשירות הביטחון הכללי מבפנים. זה לא ריב על פרט אחד. זה שבר שמתפשט על פני כמה חזיתות בו-זמנית.

שני מקורות המעורים בפרטים מסרו כי הנתק נולד לאחר שהיועץ המשפטי הפנימי של הארגון סירב לקדם כמה מהלכים שזיני ביקש לקדם. המחלוקות לא היו תיאורטיות. הן נגעו ישירות לסביבת ראש הממשלה.

אחת המחלוקות הידועות: זיני ביקש מהיועץ המשפטי לפטור את ראש הממשלה בנימין נתניהו מהגעה לדיונים במשפטו. היועמ"ש הפנימי סירב. מחלוקת נוספת נגעה לחוק שיחייב את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לעבור בדיקת פוליגרף. גם שם, היועמ"ש הפנימי התנגד לקידום המהלך. לאחר מכן, על פי הדיווחים, זיני הנחה את עובדי הארגון שלא להתייחס לדעתו של היועמ"ש הפנימי בנושא.

ההחלטה לפנות ליועצים חיצוניים היא חריגה מבחינה מוסדית. שירות הביטחון הכללי הוא ארגון שמחזיק מנגנון משפטי פנימי מטעמים ברורים: הסיווג, הסודיות, הרגישות. כשראש הארגון עוקף את המנגנון הזה ומביא יועצים מבחוץ, הוא יוצר פרצה מוסדית שיכולה להיות בעייתית בהרבה מעבר לסכסוך האישי.

כל זה קורה ברקע לא אקראי. הארגון אמור לדון בקרוב במהלך שסביבת נתניהו מקדמת, הפסילה של מפלגת רע"מ מלהתמודד בבחירות הבאות לכנסת. לפי הדיווחים, השב"כ אמור אף לתת חוות דעת בנושא. המשמעות היא שהארגון ייצטרך להכריע בשאלה בעלת השלכות פוליטיות ממשיות, ולהכריע אותה בתוך מציאות שבה ראש הארגון אינו עובד עם הגורם המשפטי הפנימי שלו.

כששאלו בארגון האם כבר התקיים דיון פנימי על פסילת רע"ם, הסירוב להתייחס לשאלה הזו לא פחות מעניין מכל תשובה. שב"כ בדרך כלל לא מגיב, זה לא חדש. אבל הסירוב הכפול, גם לגבי עצם קיום הדיון, מעיד על רגישות יוצאת דופן.

הדינמיקה הזו מוכרת ממוסדות אחרים שעברו טלטלה דומה: כשראש ארגון מאבד אמון בגורם המשפטי הפנימי שלו, הוא לא בהכרח מחליף אותו. לפעמים קל יותר לעקוף. היועצים החיצוניים שמגיעים מבחוץ נוטים לספק את התשובה שהלקוח מחפש, וזה בדיוק הבעיה.

השב"כ ביקש שלא להתייחס לפרסום בכללותו. לא הכחשה, לא אישור, לא הסבר.