ארבעה חודשים למועצת השלום של טראמפ - ואפס דולרים הופקדו בקרן

ארבעה חודשים לאחר שדונלד טראמפ הכריז על הקמת "מועצת השלום" לשיקום רצועת עזה, קרן המימון שלה ריקה לחלוטין. ארבעה מקורות מעורים בנושא מסרו ל"פיננשל טיימס" כי אפס דולרים הופקדו בקרן שאמורה היתה לקבל 17 מיליארד דולר בתרומות. בינתיים, מדינות המפרץ מסרבות להצטרף להסכמי אברהם, וישראל נמצאת בצומת אסטרטגי מורכב.

הסכם גרעין או "עד גיהנום": טראמפ חושף את תנאי העסקה עם איראןצילום: דונלד טראמפ

טראמפ תיאר את המועצה, שגבתה דמי "חברות לכל החיים" בסך מיליארד דולר ממנהיגי עולם, כאחד הארגונים הבינלאומיים "המשמעותיים ביותר" שהוקמו אי פעם. מדינות חברות התחייבו להעביר 7 מיליארד דולר לסיוע לעזה, וטראמפ עצמו הבטיח עוד 10 מיליארד דולר במימון אמריקאי. הכל נשאר על הנייר.

במקום להשתמש בקרן שמנוהלת על ידי הבנק העולמי וזכתה לאישור האו"ם, המועצה מקבלת תרומות ישירות דרך חשבון בבנק ג'יי.פי.מורגן - ללא דרישות שקיפות עצמאיות. גורם רשמי במועצה אמר כי "התורמים בחרו להשתמש באפשרויות אחרות", וכי המועצה "תדווח על מצבה הפיננסי במועד שיימצא לנכון". עוזר בכיר בקונגרס האמריקאי לא הסתיר את תסכולו: "אף דולר מהכסף הזה לא עבר למועצה. אף חלק מהכספים הללו לא מנוהל על ידה".

הסכומים הבודדים שכן הועברו חושפים עד כמה הפרויקט תקוע. כ-20 מיליון דולר ממרוקו שימשו רק למימון משרדו של מנכ"ל המועצה ניקולאי מלדנוב ולשכר הוועדה הפלסטינית הטכנוקרטית. 100 מיליון דולר שאיחוד האמירויות יעד לאימון כוח משטרה חדש ברצועה עדיין מוקפאים. ואף דולר אמריקאי אחד לא הושקע בפועל בשיקום. המועצה גם לא חילקה עדיין אף חוזה - בין היתר מפני שחמאס לא התפרק מנשקו ועדיין שולט בשטח.

לקושי המימון נוסף מבוך משפטי ופוליטי. גורמים המעורבים בתכנון עזה שלאחר המלחמה מצביעים על שאלות שלא קיבלו מענה: "מי אחראי על עזה? איזה חוק חל בעזה?" תהה קבלן פוטנציאלי. "יש כאן הרבה סיכון לחברות שינסו לבצע את זה". בפברואר האחרון עדכנה ישראל את ארצות הברית כי לא תתרום כסף להפעלת המועצה. גורם הנמצא בקשר קבוע עם חברי הוועדה תיאר את המציאות בחריפות: "הם יודעים שאם ייכנסו לעזה, אנשים יציפו אותם בבקשות לעזרה - ואין להם כלים או אמצעים. זה באמת עגום".

בד בבד, מדינות המפרץ לא ממהרות לענות לקריאת טראמפ להרחיב את הסכמי אברהם. טראמפ פרסם בפלטפורמת "טרות' סושיאל" שהוא "מבקש באופן חובה" שמדינות כמו פקיסטן, מצרים, טורקיה, קטאר וערב הסעודית יחתמו על ההסכמים, ואף הציע שאיראן עצמה תוכל להצטרף. התגובה מהמזרח התיכון היתה - בלשון המעטה - פושרת.

דיפלומט ערבי ממדינות המפרץ, שביקש להישאר בעילום שם, פירש את הדרישה כמהלך פנים-אמריקאי: "זוהי טקטיקה חכמה להרגיע את הבסיס הזועם. הוא ימשיך להעלות את הנושא שוב ושוב. אבל זה לא יהיה חלק מהעסקה". פקיד אמריקאי לשעבר שהעביר "בדיחות ברכה" לגורמים ערבים על הצטרפותם להסכמים - קיבל אימוג'י צחוק בתגובה. פקיד אמריקאי לשעבר אחר תיאר את תגובת אנשי הקשר שלו כ"חוסר אמון ותסכול".

הסיבות לסירוב עמוקות. ערב הסעודית הבהירה שלא תנרמל קשרים עם ישראל ללא מחויבות ברורה להקמת מדינה פלסטינית. פקיסטן, שמשמשת כאחד המתווכים המרכזיים בשיחות ארצות הברית-איראן, אינה יכולה להרשות לעצמה לבנות קשרים עם ישראל לנוכח הדעה הציבורית בפנים. חלק מהגורמים מזהירים שהדרישה עלולה לסבך את מגעי שלום ארצות הברית-איראן - שממשלות עשויות להימנע מתיווך בהם כדי שלא להסתכן בכעס ציבורי.

על רקע זה עולה הקריאה לישראל לנצל את חלון ההזדמנויות מול הממשל בוושינגטון. לפי הערכות אסטרטגיות, על ישראל לנהל כעת דיאלוג צמוד עם הבית הלבן ולהגיע להגדרות משותפות של מה יהווה הפרה של כל הסכם אמריקאי-איראני אפשרי, כמו גם להתחייבויות לתגובה משותפת. המלצות ספציפיות כוללות השגת יכולות צבאיות מתקדמות שנאסרו בעבר, שיתוף פעולה מודיעיני וסייבר הדוק יותר, ואף רכישת מפציצים אסטרטגיים כדוגמת ה-B-2. ישראל, כך מוסר, חייבת גם להכריז בבירור שכל הסכם אמריקאי-איראני אינו מחייב אותה ושהיא שומרת לעצמה את הזכות להגן על עצמה מול כל איום.

הניסיון ב-2015, לאחר הסכם הגרעין של הנשיא אובמה, מוזכר כאזהרה: ישראל הציגה דרישות מפורטות לפיצוי ביטחוני - ואובמה דחה את כולן. הפעם, טוענים גורמים ביטחוניים, טראמפ שונה. אבל הזמן לפעול הוא עכשיו, לפני שהקלפים יחולקו מחדש.