עורך דינו של נתניהו פרש מהמירוץ לתפקיד מבקר המדינה

מהפך דרמטי בפרשה שהסעירה את המערכת הפוליטית: עו"ד מיכאל ראבילו, מועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד מבקר המדינה, החליט שלא להתמודד שוב לתפקיד. ההחלטה נופלת ערב בחירות חוזרות שצפויות להתקיים לאחר השבעת הכנסת החדשה, ומביאה לסיום פרק סוער שהפך לאחד המשברים החוקתיים הבולטים בשנה האחרונה.

צילום: בנימין נתניהו

ברקע ההחלטה עומד שינוי דרמטי במפת הכוחות בכנסת. ראבילו הבין כי בעקבות איבוד הרוב של הקואליציה, סיכוייו להיבחר שוב צנחו משמעותית. בה בעת, בקואליציה עצמה לא רצו להצטייר כמי שנלחמים שוב נגד השופט העליון בדימוס יוסף אלרון, שסיכוייו להיבחר הפעם גבוהים בהרבה. בליכוד מעריכים כי אלרון עדיף עליהם מכל מועמד אחר שעלול לצוץ מטעם גוש השינוי, הנהנה כעת מרוב בכנסת.

מה קדם לזה

ב-15.10.2026 דיווחנו כי בית המשפט העליון ביטל את תוצאות ההצבעה השנייה למבקר המדינה, שבה נבחר ראבילו ברוב של 61 מול 57, בשל פגיעה בחשאיות ההצבעה. בעקבות הביטול תפקיד מבקר המדינה נותר לא מאויש, ולפי דיווח מ-4.8.2026 הדבר הוביל לדחיית עשר בקשות להגנה על חושפי שחיתויות. ב-29.10.2026 התבררו תוצאות הבחירות לכנסת ה-26, שבהן הליכוד הוביל עם 27 מנדטים אך אף גוש לא השיג רוב של 61 חברי כנסת.

מקורבים לראבילו שמסרו תגובה הדגישו כי "נגד מועמדותו התנהל מסע מתוזמר, שבמוקדו עמדו טענות לניגוד עניינים" בשל כך שייצג בעבר כעורך דין פרטי את נתניהו ואת הליכוד. לדבריהם, בית המשפט העליון דחה פה אחד את כל העתירות בנושא, ואף לא מצא לנכון להוציא נגדו צו על תנאי.

המקורבים הוסיפו כי "אמנם לו היה מתמנה, הוא היה מנוע מלעסוק בענייניו האישיים של ראש הממשלה, אך מדובר בחלק מזערי בלבד מכלל הנושאים הנתונים לביקורת מבקר המדינה". לטענתם, עיקר הייצוג המשפטי שהעניק ראבילו בשנים האחרונות לממשלה ולליכוד התמקד בסוגיות חוקתיות ומינהליות, ולא בתחומים שבדרך כלל נמצאים במוקד ביקורת המדינה. "בכל מקרה, הוא היה פועל בקפדנות בהתאם לכל הסדר ניגוד עניינים שהיה נקבע בעניינו", נמסר.

עמדתו העקרונית של ראבילו, כפי שהציג בפני הקואליציה, הייתה שונה לגמרי ממה שקרה בפועל: הוא דרש ליישם את פסיקת בג"ץ הראשונה ולקיים הצבעה חדשה למבקר המדינה עוד בכנסת הנוכחית. עמדתו נדחתה.

הפרשה כולה פרצה כשסיבוב ההצבעה הראשון במליאת הכנסת הסתיים בתוצאה צמודה: אלרון זכה ב-60 קולות, ראבילו ב-57 בלבד. מכיוון שהחוק דורש רוב מוחלט של לפחות 61 חברי כנסת, נדרש סיבוב הצבעה שני. בסיבוב הזה, לפי הדיווחים, חברי קואליציה נדרשו לתעד את הצבעתם, שאמורה הייתה להיות חשאית, כדי להוכיח שהצביעו בעבור ראבילו. הוא ניצח, אך בעקבות עתירות שהוגשו, בג"ץ קבע כי נפל פגם בהליך ויש לקיים בחירות חוזרות.

הקואליציה הגיבה בסירוב רשמי להכיר בפסיקת בג"ץ, בטענה שלבית המשפט אין סמכות להתערב בהליכים פנים-פרלמנטריים, והודיעה שתתייחס לראבילו כאל מבקר מכהן לכל דבר ועניין. ראבילו עצמו סירב להיכנס לתפקיד במצב הזה, והותיר את המשבר פתוח. הכנסת ה-26 תושבע ב-10 בנובמבר, ותצטרך להכריע סופית בשאלת זהות מבקר המדינה.

עם פרישתו של ראבילו, עולה כעת שאלה משפטית חדשה: האם הכנסת החדשה רשאית לפתוח את ההתמודדות למועמדים נוספים, או שהיא מחויבת לקיים רק את הסבב השני במתכונתו הקודמת. היועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק, כתבה בתגובתה לבג"ץ כי נטייתה היא שלא לפתוח את ההצבעה למועמדים חדשים, אלא לקיים רק את הסבב השני. עם זאת, ציינה כי קיימים שיקולים נוגדים, ואין לקבל החלטה סופית לפני כינון הכנסת ה-26 ובחירת יושב הראש הבא שלה.

למה זה חשוב

היעדר מבקר מדינה מכהן כבר חודשים משפיע ישירות על אזרחים: בקשות להגנה על חושפי שחיתויות נדחות, ובכלל זה נפגעת היכולת לבקר נושאים כמו האירועים מה-7 באוקטובר, מימון מפלגות והצהרות הון. פרישתו של ראבילו מקרבת את מינויו של אלרון לוודאות, מה שעשוי לסיים את הוואקום הממושך בתפקיד.

אם אכן תתקבל העמדה שלא לפתוח את ההצבעה מחדש למועמדים חדשים, השופט אלרון יישאר המועמד היחיד לתפקיד מבקר המדינה, ומינויו יהפוך לעניין כמעט פורמלי. עו"ד ראבילו עצמו לא הגיב לידיעה על פרישתו.