השופט סולברג פסק: קיש, זוהר, רגב ולוין ישירו סרטוני תעמולה שצולמו בלשכות

ארבעה שרים בכירים בליכוד נדרשו להסיר סרטוני תעמולה מחשבונות הטיקטוק שלהם, לאחר שהשופט נועם סולברג, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קבע כי הסרטונים צולמו בלשכותיהם הרשמיות תוך שימוש אסור בנכסי ציבור. ההחלטה התקבלה ב-31 במאי 2026, בעקבות עתירות שהגיש עורך הדין ורואה החשבון ירון מאירי נגד שרי הליכוד יואב קיש, מיקי זוהר, מירי רגב ויריב לוין.

צילום: יריב לוין

סולברג לא הסתפק בהוראת ההסרה בלבד. הוא חייב את השרים ואת מפלגת הליכוד בתשלום הוצאות לעותר: 2,500 שקל בגין סרטון אחד של קיש, 2,500 שקל בגין סרטון אחד של זוהר, 9,000 שקל בגין ארבעה סרטונים של רגב, ו-11,000 שקל בגין ששה סרטונים של לוין. בסך הכל מדובר בעשרות אלפי שקלים שייצאו מקופת המפלגה לטובת מי שעתר נגד השרים.

כל אחד מהשרים פרסם תכנים מסוג אחר. שר החינוך יואב קיש תקף בסרטונו את ראש עיריית תל אביב-יפו והבטיח להמשיך לחזק את היהדות במערכת החינוך. שר התרבות והספורט מיקי זוהר הגיב לביקורת שנמתחה עליו סביב סרטים שנחשבו כנגד חיילי צבא הגנה לישראל. שרת התחבורה מירי רגב הציגה הישגים ויוזמות בתחבורה הציבורית, כולל נסיעות ללא תשלום לחיילים משוחררים ותוכנית להוזלת כרטיסי טיסה. שר המשפטים יריב לוין תקף בסרטוניו את היועצת המשפטית לממשלה ואת בית המשפט העליון, הציג מהלכים משפטיים והתייחס למינוי ראש השב"כ.

צילום: יואב קיש

עיקר המחלוקת המשפטית הייתה על שאלה אחת: האם צילום בלשכת שר מהווה שימוש בנכסי ציבור לצורכי תעמולה. השרים טענו שלא, וכי המפלגה כלל לא הייתה מעורבת בהפקת הסרטונים. הם הוסיפו כי מדובר בהבעת עמדה פוליטית לגיטימית וכי בסרטונים לא הייתה קריאה מפורשת להצביע לליכוד. משרדי הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה, לעומתם, תמכו בעמדת העותר וטענו כי עצם הצילום בלשכה מהווה שימוש פסול.

סולברג הכריע לטובת העותר. הוא קבע כי לשכת שר היא נכס ציבורי לכל דבר, ועל כן אין לצלם בה תעמולת בחירות. בו בזמן הוא הגביל את קביעתו: שימוש בתואר "שר" או "שרה" אינו אסור כשלעצמו, ואף דגל המדינה אינו נחשב נכס ציבורי לצורך העניין. כלומר, האיסור נוגע למיקום הצילום, לא לתוכן הפוליטי.

את טענת השרים שלפיה הסרטונים אינם תעמולה כי אין בהם קריאה מפורשת להצביע דחה סולברג בנחרצות. לדבריו, אין צורך בקריאה מפורשת כדי שפרסום ייחשב לתעמולת בחירות. כל שנדרש הוא שמטרתו המרכזית היא להשפיע על החלטת הבוחר. הוא ציין כי "הבוחר - עיניים בראשו", ומבין היטב את המשמעות הבחירותית של פרסומים מסוג זה. גם טענת השיהוי שהעלו המשיבים נדחתה, משום שהסרטונים נותרו זמינים לצפייה ולכן הפגיעה נמשכת.

מקרה נוסף שנדון היה של שר דוד אמסלם, שנגדו הוגשה עתירה נפרדת. העתירה נגדו נמחקה לבסוף, לאחר שהתברר כי הסרטונים הרלוונטיים כבר הוסרו מהרשת לפני שהתקבלה ההחלטה. אולם גם הוא לא יצא נקי לגמרי: אמסלם ומפלגת הליכוד חויבו בהוצאות מופחתות בסך 2,000 שקל.

בקשה אחת של העותר נדחתה: הוא ביקש שסולברג יוציא צו כללי שיאסור בעתיד פרסומים דומים ויחייב את הליכוד לפקח על שריו. סולברג סירב, בנימוק שמדובר למעשה בדרישה להורות למשיבים לציית לחוק, ודבר כזה מובן מאליו.

ההחלטה מציבה תקדים ברור לשאר חברי הכנסת והשרים: לשכה ממשלתית היא אזור אסור לסרטוני קמפיין, ואין זה משנה עד כמה התוכן הפוליטי עצמו נחשב לגיטימי. מה שיקרה בהמשך, ובעיקר האם שרים אחרים יפנימו את הקביעה ויימנעו מצילומים דומים, יתברר בשבועות הקרובים ככל שהבחירות מתקרבות.