ההסכם בין ארה"ב לאיראן על פתיחת מצר הורמוז נחתם, אך מחירי הנפט בשווקים העולמיים מזגזזגים בין ירידות לעליות - משום שהמשקיעים כבר מבינים שהדרך מהסכמה על הנייר לאספקה בפועל עשויה להימשך שבועות ואף חודשים. השוק, כך מסתבר, רץ הרבה לפני המציאות.
לפני פרוץ הלחימה עברו במצר הורמוז יותר מ-100 כלי שיט ביום. בתחילת יוני ירד המספר לכ-10 ספינות ביום בלבד - פחות מעשירית מהתנועה הרגילה. לפי הערכות בענף הספנות, יידרשו כמה שבועות עד שהתנועה תחזור לטווח של 30 עד 50 ספינות ביום - כלומר, בשיא המיידי, אפשר לצפות לכ-30% עד 50% מהרמה שהייתה לפני המלחמה. גם זה יהיה שלב ביניים בלבד.
הבעיה הראשונה היא תפעולית וביטחונית. חברות ספנות, חברות ביטוח, ציים ויצואני נפט צריכים להשתכנע שהמעבר בטוח - וזה לא קורה ביום אחד. יש לוודא שאין מוקשים, שאין חסימות, שאין איום על מכליות ושיש כללי תנועה ברורים. כל עוד העמימות נמשכת, ספינות ממתינות מחוץ לאזור או משנות מסלול. שאלת מי מנהל בפועל את התנועה במצר ומה יהיו התנאים למעבר יכולה אף היא להשפיע על הקצב.
לא רק הניווט הוא הבעיה. חלק מהספינות עמדו יותר מ-100 ימים במים חמים, מה שגורם להצטברות אצות ומשקעים על גוף הספינה ומאט את מהירותה. במקרים רבים נדרשים ניקוי, החלפת צוותים ובדיקות כשירות לפני שהספינה יכולה לחזור להפליג. זה אחד הגורמים לכך שגם אחרי שהמכליות יצאו מהמפרץ, הנפט לא יגיע לצרכנים מיד - הוא עדיין צריך להפליג לשווקים רחוקים, בעיקר באסיה, להיכנס לבתי הזיקוק ולהגיע למלאים המסחריים.
לפי הערכות בענף, הקלה אמיתית באספקה יכולה להיות מורגשת רק בסוף אוגוסט, ונורמליזציה רחבה יותר צפויה כנראה בספטמבר. עד אז, השוק ממשיך להשתמש במלאים קיימים. מלאי הנפט העולמי כבר ירד בכ-250 מיליון חביות במרץ ובאפריל בלבד - כמות המקבילה לכ-2.5 ימי צריכה עולמית. בארה"ב שוחררו כ-66 מיליון חביות מהמלאי האסטרטגי מאז סוף מרץ, מתוך מסגרת של 172 מיליון חביות. אם קצב השחרור נמשך, המסגרת תיגמר בתחילת ספטמבר.
גם צד ההפקה לא מתאושש מיידית. מדינות המפרץ חתכו במאי יותר מ-11 מיליון חביות ביום לעומת הרמות שלפני המלחמה. חלק משדות הנפט יכולים לחזור לפעילות בתוך שבועות, אך שדות ישנים או כאלה שנפגעו - בעיקר בעיראק ובכווית - עשויים לדרוש חודשים של עבודה. בעיראק, החזרה לכ-85% מהתפוקה בדרום המדינה עשויה להימשך עד תשעה חודשים.
בנק סיטי הוריד את תחזיות מחיר נפט הברנט בעקבות ההסכם, בציפייה לנורמליזציה הדרגתית של תנועת הנפט. עם זאת, בשוק ניכרת חוסר בהירות לגבי קצב היישום בפועל, והמחירים ממשיכים לנוע בין ירידות לעליות. ההסכם משחרר חלק מהחשש, אך לא מוחק את כל גורמי האי-וודאות.
ההסכם עצמו, על פי הדיווחים, מורכב מ-14 נקודות בשני עמודים. הוא כולל חידוש תנועת הספינות, הפסקת מצור ימי אמריקאי על הנמלים האיראניים, והארכת הפסקת האש - אך דוחה את הנושאים הקשים לדיונים עתידיים. תוכנית הגרעין של איראן, היקף הקלות הסנקציות ושאר הסוגיות הרגישות נותרו פתוחות.
ההסכם גם לא מביא לשלום מלא. ממשלת ישראל נמצאת בלחץ פנימי - נתניהו הותיר מחוץ למשא ומתן, ומתמודד עם ביקורת מהאופוזיציה ומהקיצוניים בקואליציה. מדינות המפרץ, שנפגעה מהמלחמה האמריקאית-איראנית הן ביטחונית והן כלכלית, כבר מדברות בשקט על פיזור ההסתמכות הביטחונית שלהן - וסין עוקבת מקרוב.
בחודשים הקרובים יתברר עד כמה ההסכם מחזיק - ומה יהיה הקצב האמיתי של חזרת האספקה לשוק.
החודשים הקרובים יהיו מבחן לכל מה שנחתם: הן לחזרת האספקה לשוק, הן ליציבות ההסכם עצמו, והן לשאלה האם המחיר שירד בשווקים יחזיק מעמד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה