ערוץ אל-ערביה הסעודי פרסם את הנוסח המלא של מזכר ההבנות שגובש בין ארצות הברית לאיראן. המסמך, הכולל 14 סעיפים, מתווה הפסקת לחימה מיידית בכל החזיתות, הסרה מקיפה של סנקציות, נסיגת כוחות אמריקניים מהאזור ותוכנית שיקום ענקית לאיראן בתמורה להתחייבויות גרעיניות ופתיחת מצר הורמוז.
לפי הסעיף הראשון במזכר, איראן וארצות הברית, יחד עם בעלות בריתן, מכריזות על "סיום מיידי וקבוע של המלחמה בכל החזיתות, לרבות בלבנון", ומתחייבות שלא לנקוט כל פעולה לוחמתית זו נגד זו מכאן ואילך. שני הצדדים מתחייבים גם לכבד את ריבונותם ושלמותם הטריטוריאלית זו של זו, ולהימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים זו של זו.
בנוגע לנוכחות הצבאית האמריקנית, נקבע במזכר כי ארצות הברית תסיר מיידית את המצור הימי על איראן ותמנע כל הפרעה כלפיה, ותחזיר את התנועה הימית להיקפה המלא תוך 30 ימים. בנוסף, ארצות הברית מתחייבת להסיג את כוחותיה מהאזורים הסובבים בתוך 30 ימים לאחר ההגעה להסכם סופי.
מצד איראן, המזכר מחייב את טהראן לנקוט צעדים מיידיים לחידוש תנועת אוניות הסוחר ממצר הורמוז ומהמפרץ הפרסי לים עומאן ובכיוון ההפוך, תוך 30 ימים ובהיקף שהיה קיים לפני המלחמה. הנוסח מדגיש כי יש להתחשב בצורך לנטרל מוקשים ולסלק מכשולים טכניים שהוטמנו במצר.
הסעיף הכלכלי שבמזכר הוא מרחיק הלכת. ארצות הברית ושותפותיה האזוריות מתחייבות לגבש תוכנית מקיפה לשיקום ולפיתוח הכלכלי של איראן, "תוך הבטחת מימון של לפחות 300 מיליארד דולר". מנגנון היישום של התוכנית יגובש תוך 60 ימים כחלק מההסכם הסופי. בנוסף, ארצות הברית מתחייבת להסיר את כל סוגי הסנקציות המוטלות כיום על איראן, לרבות החלטות מועצת הביטחון של האו"ם והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, וכן את כל הסנקציות החד-צדדיות האמריקניות, הן הראשיות והן המשניות.
כעת נחשף כי מאחורי ה-300 מיליארד דולר הנזכרים במזכר מסתתר מנגנון שונה בתכלית ממה שנדמה בתחילה: לא תוכנית שיקום ממשלתית ולא פיצויים, אלא קרן השקעות פרטית לכל דבר. הקרן תפעל אך ורק כמכשיר הון פרטי, ללא שקל אחד של כספי ממשלות, ותיכנס לתפקוד המלא רק לאחר החתימה על ההסכם הגרעיני הסופי. מאחורי ההתחייבויות עומדות חברות מארצות הברית, ממדינות המפרץ הפרסי, מאסיה, מדרום אמריקה ומאפריקה, שכבר הסכימו לחלקן במימון - ולפי ההערכות, יותר ממחצית הסכום, כ-150 מיליארד דולר, כבר גויסו. ההשקעות יופנו לארבעה תחומים מרכזיים: האנרגיה, הלוגיסטיקה, התעשייה והתחבורה.
מאחורי הקלעים התנהל גם משא ומתן קשה על גובה הסכום. מקור איראני בכיר חשף כי טהראן דרשה בתחילה פיצוי של 400 מיליארד דולר בגין נזקי המלחמה, אך וושינגטון הבהירה שאינה מוכנה לספק סכום כזה, ובוודאי לא במתכונת של פיצויים ישירים. הפתרון שגובש הוא אפוא פשרה מבנית: במקום העברת כסף ממשלתי, נוצר מנגנון השקעות שמושך הון פרטי מהמגזר הבינלאומי - כך נמנעת וושינגטון מלהיראות כמי שמשלמת "דמי כופר" לטהראן, בעוד איראן מקבלת זרמי הון משמעותיים לכלכלתה.
בסוגיה הגרעינית, המזכר כולל התחייבות איראנית כי "לעולם לא תייצר נשק גרעיני". יחד עם זאת, גורל האורניום המועשר וכלל הנושאים הגרעיניים האחרים יוסדרו רק במסגרת ההסכם הסופי. עד להגעה להסכם כזה, הסכימו שני הצדדים על שמירת הסטטוס קוו: איראן תשמור על המצב הקיים בתוכנית הגרעין שלה, וארצות הברית לא תטיל סנקציות חדשות ולא תגביר את כוחותיה באזור.
בהיבט האנרגיה והכספים המוקפאים, נקבע כי עוד לפני הסרת הסנקציות הרשמית, משרד האוצר האמריקני ינפיק פטורים שיאפשרו ייצוא של נפט גולמי איראני, מוצרים פטרוכימיים ונגזרותיהם, וכן את כל השירותים הנלווים, "לרבות בנקאות, ביטוח, הובלה וכיוצא באלה". במקביל, כספים ונכסים מוקפאים של איראן ישוחררו במלואם, ויועמדו לרשות הבנק המרכזי האיראני לכל שימוש שיבחר.
המזכר קובע שני הצדדים יגיעו להסכם סופי תוך 60 ימים לכל היותר, עם אפשרות הארכה בהסכמה הדדית. בסעיף 14 נקבע כי ההסכם הסופי יאושר באמצעות החלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם, צעד שיעניק להסכם תוקף בינלאומי מחייב.
מאחורי הקלעים פעלה קטר כגורם דיפלומטי מרכזי שסייע לגשר בין הצדדים, לצד פקיסטן שנחשבת למתווכת הראשית. לפי הדיווחים, קטר ביצעה שורה של ביקורים ומגעים ישירים עם בכירים איראנים ואמריקנים בחודשים שקדמו להכרזה. ראש ממשלת קטר לשעבר ציין כי "לדיפלומטיה הקטרית היה תפקיד חשוב בהכרעת המחלוקות שהובילו להסכם". במקביל דחה משרד התקשורת הבינלאומי של קטר טענות לפיהן פעלה בתיאום עם איראן, וקבע כי הן "שקריות לחלוטין וחסרות כל בסיס".
ההסכם הסופי אמור להיחתם רשמית בשווייץ, ושני הצדדים עומדים בפני 60 ימים של משא ומתן אינטנסיבי שבסיומם יוכרע עתיד התוכנית הגרעינית האיראנית ומתכונת נסיגת הכוחות האמריקניים מהמזרח התיכון.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה