הפסקת האש נכנסה לתוקף: ארה"ב עצרה את התגובה הישראלית בלבנון

הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה נכנסה לתוקף השישי בשעה 16:00, בעקבות לחץ אמריקני כבד. ההסכם הושג במעורבות מתווכים אמריקנים וקטארים, ובסיוע איראני. אחרי שנהרגו ארבעה לוחמי צה"ל בדרום לבנון, בהם מג"ד 52 בשריון, ואחרי שראש הממשלה נתניהו הבטיח כי ישראל תגבה "מחיר כבד מאוד" - המהלך הצבאי נבלם על ידי וושינגטון לפני שהפך למערכה רחבה.

הפרטים שהגיעו מאחורי הקלעים מטלטלים. ארצות הברית העבירה לאיראן מסר סודי לפיו ישראל לא תמשיך בהחרפת התקיפות בלבנון. גורם המעורה בפרטים אמר: "חיזבאללה הפר את הפסקת האש. ישראל הסכימה להבליג על כך, והמסר הזה הועבר לאיראנים. כעת זה תלוי בחיזבאללה." המשמעות פשוטה ומדאיגה: ישראל סיימה את תגובתה לפני שנתניהו הצליח לממש את הבטחתו.

הבעיה היא שאיראן לא מחכה בידיים שלובות. טהרן כבר הצהירה כי לארה"ב "אחריות ישירה על פשעי ישראל בלבנון", ואיימה כי "תנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשמירה על האינטרסים, הביטחון והזכויות שלנו ושל בעלות הברית שלנו." הנוסחה הזאת אינה סתמית. איראן משתמשת בחיזבאללה ככלי לסחטנות מדינית: כל עוד הלחימה בלבנון לא נפסקת, השיחות עם ארה"ב לא מתקדמות. שיחות הגרעין שתוכננו להתקיים בשווייץ כבר בוטלו בשל ההתלקחות, ואיראן דרשה ערבויות להפסקת הלחימה לפני כל חידוש של המשא ומתן.

התמונה האסטרטגית שמצטיירת בירושלים קודרת. גורם בכיר בקבינט אמר: "ישראל צריכה להיות ערוכה לפעול לבד. זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל הנחת המוצא שלנו היא שטראמפ איבד עניין." בוושינגטון, בינתיים, משוכנעים שהשרים סמוטריץ' ובן גביר הם שמנווטים את מדיניות נתניהו ומסכלים את המהלכים המדיניים מול טהרן. אבל בירושלים מבהירים שזאת טעות קריאה. מהרמטכ"ל, דרך השרים ועד נתניהו עצמו - כולם רואים בהסכם עם איראן "קטסטרופה" ביטחונית לישראל, וזהו קונצנזוס מקצועי, לא לחץ קואליציוני.

גם בשטח הפסקת האש לא החזיקה מיד. ערוצים לבנוניים דיווחו כי צה"ל תקף בכפר נבטיה אלפוקא אחרי השעה 16:00 - לאחר כניסת ההפסקה לתוקף. אזעקות על חדירת כטב"ם הושמעו גם הן. בישראל כבר שואלים את השאלה הנכאבת: מתי הפסקת האש הזאת תישבר? האמון בה נמוך במיוחד. מדובר בסיבוב נוסף של אותו משחק מוכר - חיזבאללה תוקף, ישראל מתבקשת להתאפק, ומתווכים ממהרים להכריז על הפסקת אש שמחזיקה עד הסיבוב הבא.

מה שמחריד עוד יותר הוא הלקח שאיראן הפיקה. טהרן הבינה שהמנוף שמספק לה מצר הורמוז אדיר לא רק על ארה"ב ומחירי הדלק שם, אלא על הכלכלה הגלובלית כולה. היא לא מסתירה את הכוונות: לא לחזור ל"סטטוס קוו" במצר, לשמר את ציר הלחץ על ישראל דרך חיזבאללה, ולנצל כל הסלמה בלבנון כדי לשתק את המהלכים שמובלת ארה"ב. המסקנה שמשתמעת: אם האיראנים באמת היו רוצים הפסקת אש - הם היו דורשים מחיזבאללה להרגיע. הם לא עושים זאת, כי ההסלמה משרתת אותם.

בתוך כל זה, קולות האופוזיציה בישראל נעדרים. בשעה שנדרשת עמידה איתנה מול לחץ אמריקני כבד, ובשעה שנתניהו מוצא את עצמו לבד מול תביעות וושינגטון - ראשי האופוזיציה שותקים. אין עמדה ברורה, אין גיבוי ציבורי, אין קריאה לאחדות לאומית. הריק הזה הוא לא רק כישלון פוליטי - הוא מסר לאיראן שישראל מפולגת ומדממת.

הלחץ האמריקני, כך מתברר, לא יסתיים בלבנון. בירושלים מבינים שבחודשים הקרובים ינסה הממשל להגביל את פעילות צה"ל גם בעזה וגם בתימן. המשמעות המעשית היא ניסיון אמריקני לקחת מישראל את יוזמת הפעולה הצבאית בכל הגזרות, ממש כשהאיראנים מנצלים כל רגע כדי לשקם את עצמם ולהחזיר את חיזבאללה לכושר לחימה.

כעת, המבחן יגיע מהר. אם חיזבאללה יפר שוב את ההבנות, הלחץ הציבורי בישראל לתגובה צפוי להיות עצום - אך לחץ לא פחות גדול יגיע מוושינגטון לאפס כל תגובה. ישראל תמצא את עצמה שוב בצומת שבו תתאפק או תפעל תוך פגיעה ביחסים עם הבעלת ברית היחידה שיש לה - בלא שמנהיגי האופוזיציה יספקו כיסוי פוליטי פנימי כלשהו.