דני אבדיה חושף: "יש פעמים שאני ישן שעה בלילה מלחץ"

עונת השיא בקריירה, הפלייאוף הראשון לישראלי בתולדות הליגה, ותג של אולסטאר - ודני אבדיה מגיע לסיום העונה ומספר שבפעמים הוא לא ישן בלילה. הכוכב של פורטלנד התראיין השבוע ונפתח על כל מה שמאחורי הקלעים: הלחץ, הבדידות, אביו הסוער, והחלום הגדול שעדיין מחכה לו.

צילום: AI

אבדיה לא מסתיר שהדרך לאולסטאר לא הייתה קלה. "לפעמים אני לא מתמודד עם הלחץ", הוא אמר בפתיחות. "יש פעמים שאני ישן שעה בלילה, מהאדרנלין, מהמתח והלחץ, מהמה יהיה". הוא גם חשף שאינו פונה לפסיכולוג ספורט - הוא פשוט מתקשר לאמא. "אני מאוד אוהב אופנה, אוהב ללכת לחנות בגדים. זה עושה לי כיף. אני לא מהמתפרעים", הוסיף בחיוך.

על יחסיו עם אביו זופי, שנחשב לאחד הגורמים המרכזיים שעיצבו אותו כשחקן, אבדיה דיבר בגילוי לב: "היה צועק עליי אחרי הפסדים". זה לא נשמע כתלונה - זה נשמע כמו הסבר לאיך בנאדם מגיע לשם שהגיע. השילוב הייחודי שלו, כפי שניסח, הוא מה שעשה את ההבדל: "השילוב של הישראליות והסרביות עשה לי טוב".

על הראיון הנודע שנתן בגיל 17, בו אמר שהוא רוצה להגיע רחוק יותר מכספי, הוא לא חזר בו - אבל הסביר את ההקשר: "חלק ממה שאמרתי בא להגיד שאני מכבד את כספי, אבל אני רוצה להיות יותר טוב. לא הייתי תלמיד משהו, המורה הייתה מוציאה אותי לפני שהשיעור התחיל. אין בגרות, אני רע מאוד במתמטיקה - אבל את כמות הנקודות והריבאונדים אני יודע לחשב".

החיים בפורטלנד, עיר שרבים לא היו בוחרים בה, מסתדרים לו טוב מהצפוי. "טוב לי איפה שאני, טוב לי עם מה שיש לי. פורטלנד זה מקום יפהפה", אמר. "אני חי על אגם, עם בתים מסביב, יש אחלה אנשים. יש לי סירה בבית. אני גם יושב לבד, אני אוהב לשבת לבד במסעדות". אמו נמצאת איתו רוב הזמן, והוא אינו מתנצל על כך.

אולם הנושא שנשמע הכי קשה הוא חיי הזוגיות - או נכון יותר, היעדרם. "אני לרוב בחו"ל, בעבודה. קשה לנהל זוגיות, החיים שלי לא הכי נוחים לזה", אמר. "אני לא מקבל הצעות. בגלל שאני בארה"ב ויש לי לו"ז צפוף, זה מרתיע הרבה בנות". אבדיה גם ציין שהפך לשם גדול יותר, ועם זה מגיע גם המחיר: "סופג קללות, אנטישמיות ברשת - אבל במציאות אני מקבל המון אהבה. תמיד מעודדים, יש ישראלים עם דגלים. זה לא מובן מאליו".

הרגע שהכי מרגש אותו הוא לא הנקודות ולא הריבאונדים. "אני יודע היום שילדים מתעוררים קבוע בלילות וגדלים על לראות אותי משחק", אמר, וקולו נפל לרגע. "זה פסיכי, זה מרגש אותי מאוד. אני משחק גם כשאני לא יכול ואני פצוע, אני יודע שרואים אותי בישראל וזה עושה להם טוב". הוא הבהיר שהארץ לא נעצרת אצלו בהצהרות: "הארץ חשובה לי והביטחון, ואני מצדיע לחיילים ששומרים על המדינה".

ועל ניו יורק ניקס, שזכו השנה באליפות ה-NBA הראשונה שלהם מזה עשורים? "מקנא בניקס שלקחו אליפות", אמר אבדיה ישר. גם ויקטור וומבניאמה, הכוכב הגדול של הליגה, קיבל מהישראלי הכרה: "שמח שניו יורק ניצחה". מישהו שיכול לקנא ולמחא כפיים בו-זמנית - זה לא שחקן שמחפש תירוצים.

והחלום הגדול? "להמשיך לשבור תקרות זכוכית. מקווה שיום יבוא ותהיה לי משפחה, בן שאני אוכל לטפח - לא בהכרח שיהיה שחקן כדורסל". ועל ישראל הוא לא מותיר ספק: "עם כל הבעיות שיש לפעמים, יש פה ארץ אחת. אני אחיה בישראל אחרי זה. גדלתי פה ואני ארצה שגם הילדים שלי יגורו פה".