טראמפ מודה: הבורסה דחפה אותו לחתום עם איראן

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודה בשבוע שעבר שמה שהוביל אותו לחתום על הסכם המסגרת עם איראן לא היה בעיקרו הישג דיפלומטי, אלא חשש כלכלי מוחשי: עלייה מחודשת במחירי הנפט, נפילה בוול סטריט לפני בחירות האמצע, ואיום ממשי של מיתון. בכך, למעשה, אישר טראמפ את שטענו מבקריו מהרגע הראשון: איראן הצליחה להצמיד את הבית הלבן לחבית נפט.

ההסכם נחתם בפסגת ה-G7 בוורסאי, כשטראמפ ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן לא היו אפילו באותה יבשת. הוא כולל פתיחה מחודשת של מצר הורמוז לתנועת ספינות ומיכליות נפט למשך 60 יום, הסרת המצור הימי האמריקאי על נמלי איראן, ומסגרת למשא ומתן שיסיים את הסכסוך. אבל הנושאים הקריטיים ביותר, תוכנית הגרעין, מאגרי האורניום המועשר, הטילים הבליסטיים והשלוחות האיראניות באזור, אינם מוזכרים כמעט בטקסט ההסכם.

תנועת הספינות במצר החלה להתאושש, אך לאט מהצפוי. חברת מודיעין הסחר קפלר עוקבת בזמן אמת אחר תנועות כלי שיט ומצאה כי כ-25 ספינות ומיכליות נפט חצו את המצר מאז נחתם ההסכם, מהן כ-20 מיכליות. לשם השוואה, לפני הסכסוך חצו את המצר מדי יום למעלה מ-100 ספינות. סגן נשיא ארה"ב ג'יי. די. ואנס הצהיר כי האיראנים "עומדים בחלק שלהם בהתחייבות", אך השאלה הגדולה היא מה יקרה בתום 60 הימים.

במקביל, קטאר וארה"ב מגבשות מנגנון להפשרת כספים איראניים מוקפאים. לפי הדיווחים, המהלך יתחיל ב-6 מיליארד דולר המוחזקים בקטאר, שמקורם ברווחי נפט שנחסמו בשל הסנקציות. המנגנון יאפשר לבנק המרכזי של איראן לבצע הזמנות של מזון, תרופות ומוצרים הומניטריים אחרים בכסף שיימשך מהנכסים המוקפאים. איראן עדיין לא אישרה את המנגנון, ולפי הדיווחים חלק מהגורמים בטהרן מבקשים לשחרר 24 מיליארד דולר בשלב ראשון, סכום שלא צוין במזכר ההבנות הרשמי. המגעים על הכספים החלו כבר בסוף מאי, כשמשלחת איראנית בראשות יו"ר הפרלמנט מוחמד באגר קאליבאף ביקרה בדוחה.

ממשל טראמפ אישר גם פטורים מסנקציות שיאפשרו לאיראן להרוויח מיליארדי דולרים ממכירות נפט מיידיות. כל זאת לפני שאיראן נדרשה לבצע ויתור אחד בתוכנית הגרעין שלה. מבקרי ההסכם מצביעים על כך שהמבנה הזה עצמו הוא הבעיה: איראן מקבלת כסף, הכרה ומעמד מיד, בעוד שכל הסוגיות הקשות נדחות ל-60 הימים הבאים.

ממשל טראמפ התחייב במסגרת ההסכם גם שלא להתערב בענייניה הפנימיים של איראן, כלומר שום "העזרה בדרך" בפעם הבאה שהמשטר ידכא מחאה. ההסכם אינו מתייחס לתוכנית הבליסטית האיראנית או לעתיד שלוחות איראן באזור, כולל חיזבאללה וחות'ים. מנגד, איראן הצליחה לקשור בין גורלו של חיזבאללה לבין עתיד הפסקת האש, ודורשת נסיגה של הכוחות הישראליים מדרום לבנון כתנאי לקיום ההסכם.

גורמי מודיעין אמריקאים הזהירו את הבית הלבן כי המשך הפעילות הישראלית נגד חיזבאללה בלבנון עלול לסכן את ההסכם השברירי. לפי הדיווחים, גורמים בממשל טראמפ טוענים כי גם ללא הסלמה ישראלית, השארת כוחות ישראלים בלבנון עלולה לפוצץ את המסגרת כולה. "המשך הכיבוש של חלק מלבנון הוא מתכון לאסון", אמר גורם אמריקאי, והוסיף שבלי נסיגה ישראלית מלאה "חידוש העימות הוא בלתי נמנע כמעט". ישראל מצידה מסרה כי "הפעילות הצבאית בלבנון נועדה אך ורק להגנת האזרחים מפני התקפות חיזבאללה המתמשכות".

מה שמטריד את המבקרים מעבר לפרטי ההסכם הוא המסר האסטרטגי שהוא שולח. אם איראן מבינה שסגירת הורמוז מספיקה כדי להביא את ארה"ב להקלות כלכליות ולדחיית עימות, היא קיבלה תמריץ להשתמש בדיוק באותו כלי בעוד שישה עשר חודש. ההרתעה שנבנתה על ידי מסע ההפצצות ספגה מכה, ואיראן לא נדרשה לפרק ולא אורניום מועשר ולא טיל בליסטי אחד. טראמפ, שמצידו הציג את ההסכם כניצחון ששוקי ההון כבר אישרו בצורת עלייה בבורסה וירידה במחירי הנפט, מסביר שנתן למתונים באיראן לנצח את הקיצוניים. ביקורתיו אומרים שהוא פשוט שילם עבור פתיחת הברז.

בעוד כשבועיים אמורות להתחיל שיחות הגרעין הצפויות להתקיים בבורגנשטוק שבשווייץ. אם לא יושג הסכם בתוך 60 הימים, ניתן להאריך את המסגרת בהסכמת שני הצדדים. כל מי שעוקב אחר משא ומתן עם איראן בעשור האחרון יודע שה-60 הימים הם נקודת ההתחלה, לא נקודת הסיום.